יום שבת, 31 בדצמבר 2016

זה קרה במרץ 1969 / על חייו ופועלו של 'אבי האסירים' המעודד כל נדכא ומר לבב

זה קרה במרץ 1969. לרגל מותו של הרב אריה לוין הספיד אותו נשיא המדינה זלמן שז"ר וכך כתב: "משופע באהבת אדם והדאגה לכל עשוק, אבי האסורים ומעודד כל נדכא ומר לבב, טוב ומיטיב ומקשיב ברחמים רבים לכל מי שהמר שדי לו'. עד היום סיפורו של 'אבי האסירים' מרשים, מרגש ומפליא את השומעים אותו הנחשפים לפעילותו ארוכת השנים של הרב הירושלמי.

הרב אריה לוין נולד בביאליסטוק, אז ברוסיה והיום בפולין, בשנת 1885. משפחתו הייתה ענייה ואת שנות ילדותו הוא העביר בנדודים בין ישיבות שונות בהן התחנך ונתפס כתלמיד חכם ועילוי. בהיותו בן 19 הוא קיבל את ההחלטה הדרמטית לעזוב הכל מאחור ולצאת למסע לעבר ארץ ישראל. שנה לאחר מכן הרב אריה הצליח להגיע ארצה והשתקע בירושלים. בשנת 1909 הוסמך לרבנות על ידי גדולי הרבנים בארץ, בין היתר הרב אברהם יצחק קוק שהתרשם עמוקות מהרב הצעיר.

הרב אריה לוין שימש במשך עשרות שנים כ-'משגיח' בישיבה בירושלים, כלומר איש חינוך האחראי על חוסנם הרוחני של התלמידים. הוא נודע בקרב עמיתיו ותלמידיו כאיש חסד צנוע, עדין וחכם הרגיש לזולת ותומך בכל אדם הזקוק לכך. אופיו ותפיסת חיים זו של הרב אריה לוין הם שהובילו אותו בין היתר להתנהלות הייחודית שלו אל מול אסירי ישראל, יושבי בית הכלא המרכזי בירושלים.

בשנת 1927 פנה הרב הראשי אברהם יצחק קוק לרב לוין ושאלו האם יהיה מוכן לבקר את האסירים בבית הסוהר בירושלים. הרב לוין הסכים והחל בפועלו המרשים אשר זיכה אותו בכינוי 'רב האסירים'.

בכל ערב שבת, במשך עשרות שנים, היה צועד הרב אריה לוין כעשרים דקות מביתו בשכונת נחלאות לבית הסוהר המרכזי. ללא תלות במזג האוויר או בעיסוקיו הספציפיים באותו השבוע, תמיד הגיע הרב לוין לבית הסוהר והיה מעודד את רוחם של הכלואים השונים, בין היתר את המועמדים לעונשי המוות. הרב היה משוחח איתם ומעניק להם רגעי שלווה במקום הקשה בו הם נמצאו. הרב לוין גם היה מעביר פתקים ומכתבים בין האסירים לבין קרובי משפחתם וקשוריהם מחוץ לבית הכלא והיה הצוהר היחיד של רבים מהם לעולם האמיתי מחוץ לתאם הצר. הרב התאמץ מול הבריטים והצליח להקים בבית הסוהר מטבח כשר ובית כנסת אותו ניהל בשבתות, והשפיע משמעותית על אורח חייהם של האסירים.

לרב לוין לא היה משנה האם האסיר הוא פוליטי או פלילי, איש מצוות או חילוני. הוא התייחס לכלל האסירים כילדיו וכונה על ידי רבים 'אבי האסירים'. הרב גם התעניין בשלומם של החולים והנדכאים מחוץ לכותלי בית הסוהר, והיה בין מתי המעט שההינו לבקר בבתי המצורעים וחולי השחפת ולדאוג לשלומם של החולים.

הרב אריה לוין המשיך בצעדותיו אלו והשקיע זמנו ומרצו באסירים ובחולים עד לימיו האחרונים. הוא נפטר במרץ 1969 ונטמן בבית העלמין סנהדריה בירושלים. הרחוב בו התגורר בשכונת נחלאות נקרא היום על שמו.

לאורך עשרות השנים נצברו סיפורים רבים על מעשיו של הרב לוין ועל אמירותיו החכמות וטובות הלב. הסופר שמחה רז ריכז את המיטב מסיפורים אלו לשני ספרים על אודות חייו ומעשיו של הרב אריה לוין. שמות הספרים 'איש צדיק היה' ו-'צדיק יסוד עולם', והם יצאו לאור בשנת 1972 ובשנת 1996 בהתאמה. בספרים המרתקים ניתן למצוא התבטאויות מזיכרונותיהם של רבים אשר היו בבתי הכלא וזוכרים את התנהלותו של הרב, כמו גם תושבי ירושלים אשר נפעמו מפעילותו המבורכת.

להלן קטע לדוגמא מהספר 'איש צדיק היה', בו מצוטט מזכיר האקדמיה ללשון עברית המתאר את קורותיו וזכרונותיו מירושלים, עת פגש את הרב בחזרתו מבית הסוהר: "היה זה באחת מהשבתות בשנת תרצ"ז [1936], אנכי מהלך לי בדרכי ברחוב הנביאים. הימים ימי חורף, שלג כיסה את פני העיר ואין איש ברחוב. לפתע הבחנתי באדם הקרב והולך [...] ניגש אלי אותו יהודי וברכני בברכת 'שבת שלום' ושאלני: התוכל לעזור לי ? [...] זה עתה שב אני מביקורי בבית הסוהר, שם קיבלתי על עצמי למסור לעשרים וחמש משפחות ירושלמיות פריסת שלום מבניהם אשר בבית הכלא. כרגיל אנכי מוסר פריסות שלום אלה עוד באותה שבת, אולם היום חוששני שלרגל השלג הכבד לא יעלה בידי לפקוד את המשפחות כולן וחרד אנכי שמא אשכח מספר שמות וכתובות. שמא תהיה נכון לשנן שמותיהן וכתובותיהן של חמש משפחות ואנכי אסור לביתך לאחר השבת כדי לקבל כתובות אלו ?"

ניתן לראות כי גם בימי השלג והקור הירושלמי לא פסק הרב לוין מצעידותיו לבית הסוהר והקפיד בכל מאודו לתמוך ולעזור לכלואים ולנזקקים, במקרה זה – שלא לשכוח אף אחת מדרישות השלום שהבטיח למסור. הספרים של שמחה רז מומלצים בחום, והם אלו אשר יוכלו באמת לפרוס את דמותו המרתקת של 'אבי האסירים'.


הרב אריה לוין: