יום שבת, 21 בינואר 2017

זה קרה במאי 1958 / על יעקב כהן וסוכנות הביון החשאית של משרד האוצר ומס ההכנסה

זה קרה במאי 1958. 'שירות האינפורמציה', סוכנות הביון הסודית של משרדי מס ההכנסה, נסגרה. שירות זה, אשר לאחר שנחשף היה ידוע בציבור בשמו המקוצר ה-'ש.א', היה גוף חשאי ולא מוכר תחת משרד האוצר. מן הרגע שהתגלה רבים ראו בו את 'אחיו הצעיר' של שירות הביטחון הפנימי במדינה, ה-'ש.ב', והוא ללא ספק היה מן הגופים השנואים ומעוררי הסלידה בקרב הציבור הישראלי.

בשנת 1953 חוקקה הממשלה חוק לעדכון פקודת מס ההכנסה אשר הייתה בתוקפה החל משנת 1947. נראה כי לצד השינויים בחוק הוגדרה גם הקמתו של גוף בילוש אשר יוכפף למשרדי מס ההכנסה ומטרתו תהא בין היתר לעזור בהשגת כתבי האישום כנגד עברייני המס.

את ארגון 'שירות האינפורמציה' עטפה עננת חשאיות מרגע הקמתו. רק באוקטובר 1957 מסר סגן נציב מס ההכנסה במסיבת עיתונאים כי קיימת יחידת בילוש אשר מטרתה לאסוף נתונים על עברייני מס במטרה לתמוך את עבודתם של פקידי השומה. שמה של היחידה הסודית 'שירות האינפורמציה', ה-'ש.א'. העדכון עורר כעס ותסכול בקרב האזרחים והעיתונות האופוזיציונית מיהרה לנגח את שלטון מפא''י בהתנהלות המרגיזה.

עיתון 'חרות' לדוגמא הרבה להתייחס לשירות באופן ארסי בפרסומיו. בין היתר פורסמה בנובמבר 1957 כתבה בנושא תחת הכותרת: "הופרה סודיות הבנקים – שרות ה-'ש.א' חדר לרשות היחיד'. בכתבה תואר המשרד כגוף המפעיל טרור על הבנקים, עוקב אחרי פעילויות אזרחים וגורר סגירות עסקים חדשות לבקרים. בין היתר צויינו בכתבה שמות של כעשרה בתי קפה, מסעדנות וחנויות אשר נסגרו מפני בעיות עם מס הכנסה ודיווחים של שירות האינפורמציה.

מאז הקמת הגוף היה שמו של ראש הארגון מסווג וחשאי. גם ועדת הכספים בכנסת לא הייתה חשופה אליו וכל שכן הציבור וחברי האופוזיציה. בנובמבר 1957, ככל הנראה בלחץ המחאה הציבורית, פורסם לראשונה שמו של העומד בראש הארגון הסודי – יעקב כהן, ראש עיריית קריית אונו. כהן, אשר היה במקביל ראש העירייה והעומד בראש הארגון, נחשף בנובמבר והפתיע את חברי המועצה, את תושבי העיר ואפילו את אשתו ומשפחתו הקרובה שלא ידעו שהוא איש מס הכנסה. כלל הקרובים אליו ידעו כי הוא איש משרד הביטחון אבל הם לא שיערו כי הוא העומד בראש אחד הארגונים השנואים ביותר במדינת ישראל.

יעקב כהן נולד בשנת 1918 בגרמניה ועלה לארץ ישראל בשנת 1934 במסגרת תנועת 'עליית הנוער' אשר העלתה נוער חלוצי מגרמניה להשתקעות בארץ. יעקב עבד בארץ בחנות ספרים בתל אביב, אותה ניהל עד לשנת 1948 ולאחר מכן עבר לשמש כקצין מנהלה במערכת עיתון 'מערכות' של משרד הביטחון. משם הדרך לשמש כאיש משרד הביטחון הייתה קצרה והוא קיבל תפקיד מודיעיני במרחב הדרומי של ה-'ש.ב'. לאחר מספר תפקידים הועלה שמו למועמד לראשות 'שירות האינפורמציה', בין היתר לאור לימודיו לתואר בכלכלה אותם סיים בהצלחה. יעקב היה חבר מפלגת מפא''י ומטעמה רץ לראשות ועד המקומי במאי 1953, אז נבחר לראש מועצת קרית אונו.

לאחר שנחשף והיה נתון לביקורת ציבורית התראיין כהן בשנת 1957 הסביר את תפקידיו המודיעיניים של הארגון: איסוף חומרים, ביצוע מעקבים ומשימות בילוש ובדיקות ספציפיות וקפדניות על חשודים בהונאות מס. לארגון היו אלפי מתנדבים הפרוסים ברחבי הארץ אשר היו מעבירים חומרים לבקשת החוקרים. ה-'מתנדבים' היו דווחנים במקרה הטוב או מלשינים במקרה הרע. לצד מעבר על נתוני הבנקים ועסקאות כלכליות פרטיות, אחת מדרכי הפעולה המוכרות של ה-'ש.א' הייתה לשכנע מקורבים לחשוד בעבריינות מס לדווח על המעשים הלא חוקיים ולספק הוכחות. במקרים רבים חיפשו הסוכנים את האנשים המסוכסכים עם הנאשמים ונעזרו ברגשות נקם כדי להפליל את עברייני המס.

יעקב כהן הסביר בראיון כי הגוף כפוף למשרדי מס ההכנסה ובמקרה בו יש חשד להעלמת מס סוכני הארגון מופעלים על ידי פקידי השומה. הארגון שמנה 35 אנשים פעל ממטה סודי באיזור התעשייה וולובסקי בתל אביב. עוד טען כהן כי ישנם גופים דומים מאוד במדינות נאורות שונות בעולם וכי לעומתם הם ב-'ש.א' אפילו לא מפעילים מכשירי האזנה ופורצים למשרדים בלילות. כהן הוסיף כמובן שבראייתו היה נכון לפעול בצורות האלו ובכך המדינה הייתה מרוויחה כסף רב שלא מדווח, אך שרי הממשלה לא אישרו לו.

לאור המחאה הציבורית במאי 1958 נסגר השירות. המחלקה הצטמצמה משמעותית ואת יעקב כהן החליף בתפקידו נפתלי בירקנפלד אשר הועמד בראש 'מחלקת החקירות והמשפטים הכלליים' שתפעל כארגון גלוי. בירקנפלד היה פקיד שומה במשרדי השלטון הבריטי, והיה ידוע בציבור הירושלמי כמי שהציל את ארכיון משרדי מס ההכנסה כאשר עזבו הבריטים את ירושלים. בזכותו (או 'בגללו'..) מדינת ישראל בעת היווסדה לא החלה בדף חלק מבחינת חובות מס ההכנסה וביקשה לאסוף את חובות האזרחים הישראליים עוד כשהיו נתיני המנדט.

יעקב כהן המשיך בתפקידו כראש עיריית קרית אונו עד לשנת 1969 ולאחר מכן שימש כמנכ''ל איגוד חברות הביטוח. הוא נפטר בשנת 2006 ועל שמו הוקם בית ספר יסודי בעיר אשר נחנך בשנת 2009.

כותרת כתבת עיתון מעריב מנובמבר 1957:



יעקב כהן:

יום שבת, 7 בינואר 2017

זה קרה בדצמבר 1977 / על ביקורו הרשמי של מנהיג המחתרת האנטי-בריטית וראש ממשלת ישראל בבריטניה

זה קרה בדצמבר 1977. ראש ממשלת ישראל מנחם בגין נחת בשדה התעופה הית'רו בבריטניה. מנהיג האצ''ל לשעבר ואויב הבריטים במשך תקופה ארוכה, הגיע לביקור רשמי ראשון לאחר היבחרו במפגש שהיה טעון ומרגש לשני הצדדים.

הבחירות לכנסת ישראל התשיעית התרחשו ב-17 במאי 1977. בבחירות האלו התרחש ה-'מהפך' ההיסטורי, כאשר מפלגת הליכוד בראשותו של מנחם בגין ניצחה בבחירות והדיחה לראשונה את ממשלת השמאל. ההלם לא היה רק נחלתם של אזרחי ישראל. בימים שלאחר הבחירות התמקדה התקשורת הבריטית בהפתעה הגדולה ובכך שהטרוריסט לשעבר, מפקד האצ''ל האנטי-בריטי, התמנה למנהיג מדינת ישראל. 

ב-19 למאי פורסם באחד מהעיתונים הבריטים כי קשה לראות כיצד תהא התקדמות בשלום העולמי, בעיקר בין ישראל לשכנותיה, כאשר בגין הוא השולט בישראל. ב-20 למאי פורסמה כתבה רחבה בעיתון 'טיימס' הלונדוני בכותרת 'הטרור משתלם' בה נטען כי בגין הוא 'רב-מרצחים' ובעיתון ה-'דיילי אקספרס' נכתב כי בגין הוא 'אבי הטרור המודרני'. בין היתר הזכירו בעיתונות את פרשיית תליית הסרג'נטים הבריטים בהוראת בגין. לצד העיתונות הכתובה גם המדיה המשודרת עסקה לעומק בבחירת בגין לשלטון. ערוץ החדשות 'בי.בי.סי' ראיין שורה של שוטרים בריטים מתקופת המנדט אשר תיארו את האצ''ל כארגון טרור, הזכירו את הטבח שנערך לכאורה בכפר דיר-יאסין והשוו את האצ''ל לארגוני המחתרת האיריים השנואים בבריטניה.

כחודש לאחר מכן, בראיון לעיתונאי האמריקאי גוז'ף פינקלסטון, התייחס בגין להסתה הבריטית בראייתו. הוא טען כי העורכים והכותבים תקפו אותו אישית, ביצעו 'רצח-אופי' והגזימו בתיאוריו כ-'רב-מרצחים', בין היתר בטענה שקרית כי בישראל הורו לבצע עינויים בשבויים. בגין הוסיף בראיון כי הוא לא מתכוון להגיע לבריטניה כאורח פרטי אך ישמח להגיע לביקור רשמי אם יוזמן על ידי ראש הממשלה הבריטי.

ראש הממשלה הבריטי באותה התקופה ג'יימס קאלהאן הגדיר עצמו זה מכבר כידיד ישראל. קאלהאן טען כי בריטניה היא ידידת ישראל ומעוניינת לתמוך בה ובתהליך השלום במזרח התיכון. לאור הקו הפוליטי המתון והתומך ניתן היה להעריך כי המפגש בין ראשי הממשלות לא רחוק. בחודש ספטמבר שגריר בריטניה בישראל ג'יימס מאסון אכן הגיש מברק לראש הממשלה הישראלי ובו הזמנה רשמית לביקור בבריטניה מטעמו של ראש הממשלה הבריטי. שלא במפתיע התעוררו דיונים וטענות בפרלמנט הבריטי על היחס העדין והאוהד מדי שמפנה ראש הממשלה הבריטי לעמיתו הישראלי. יחד עם זאת, המברק נשלח ומנחם בגין עמד במילתו והסכים לצאת לבריטניה. 

ההכנות בבריטניה לקראת הביקור היו מדוקדקות. ננקטו אמצעי ביטחון רבים מחשש להתפרעויות והפגנות פרו-ערביות ובין היתר הוחלט שבגין ינוע לעיתים במסוק ולא במכונית מטעמי חשש לשלומו. ככל שהתקרב תאריך הביקור התרבו הכתבות על אודותיו והתפרסמו עוד מכתבי קוראים הטוענים בזכותו או בגנותו של בגין ובחשיבות ומשמעות הביקור. בנוסף לשיח שעתיד היה בגין לקיים עם ראש הממשלה קאלהאן, הוא תיכנן גם להופיע בפני הקהילה היהודית ובאופן שאינו שגרתי כלל – גם בפני אירוע של מפלגת 'חירות' בלונדון.

בדצמבר 1977 הגיע מפקד האצ''ל לשעבר וכעת ראש ממשלה ישראל לביקור בלונדון בירת הממלכה הבריטית. שר החוץ הבריטי כיבד אותו בירידתו מהמטוס, לחץ איתו ידיים בלבביות והפגיש אותו עם ילדים יהודים צעירים שנופפו לו לשלום. לאחר רדתו מהמטוס  נאם בגין ואמר: "אני מביא הצעה: "לחדש את האמנה שנחתמה בין העם האנגלי והעם היהודי לפני שישים שנה, בשני בנובמבר 1917". כוונתו של בגין הייתה להצהרת שר החוץ הבריטי בלפור על אודות האפשרות להקמת בית יהודי בארץ ישראל.

משדה התעופה הוטסו בגין ואשתו במסוק ללונדון, שם נפגש בהמשך היום עם ראש ממשלת בריטניה ושוחח איתו בפרטיות על סוגיות מדיניות שעל הפרק, בין היתר על ביקורו הצפוי של סאדאת נשיא מצרים בישראל. בסיום הפגישה אמר בגין כי השיחה הייתה טובה מאוד, עניינית ולבבית. לאחר מכן השתתף בגין בארוחת ערב חגיגית במעון ראש הממשלה בהשתתפות שרים רבים, ראש ממשלת בריטניה לשעבר וכמו כן נציגים חשובים של הקהילה היהודית בלונדון. לצד האווירה הפסטורלית, במהלך ביקורו של בגין התפרסם כי קצין משטרה בריטי לשעבר הגיש נגדו תביעה בבית משפט בריטי על אודות תליית הסרג'נטים ובנוסף נערכו מספר הפגנות פרו-ערביות. בכל זאת, ניתן לומר בביטחון מלא כי הביקור היה מוצלח ביותר.


הביקור שנערך בדצמבר 1977 בלונדון היה עוד שלב בדרך ללגיטימציה של מנחם בגין שהצליח לאחר מספר עשורים של מאבק ומרי להגיע לפסגות הפוליטיות העולמיות כמנהיג דמוקרטי נאור. מרתק לחשוב מה היה עובר במחשבתו של בגין שהכריז על המרד בכובש הבריטי בשנת 1944 אילו היו מספרים לו ששלושים ושלוש שנה לאחר מכן הוא יסעוד על שולחנו של ראש הממשלה הבריטי בלונדון. 


מנחם בגין, אשתו עליזה ושר החוץ הבריטי (ראשון מימין) לאחר ירידתם מהמטוס בבריטניה