זה קרה
במאי 1958. 'שירות האינפורמציה', סוכנות הביון הסודית של משרדי מס ההכנסה, נסגרה. שירות
זה, אשר לאחר שנחשף היה ידוע בציבור בשמו המקוצר ה-'ש.א', היה גוף חשאי ולא מוכר
תחת משרד האוצר. מן הרגע שהתגלה רבים ראו בו את 'אחיו הצעיר' של שירות הביטחון
הפנימי במדינה, ה-'ש.ב', והוא ללא ספק היה מן הגופים השנואים ומעוררי הסלידה בקרב
הציבור הישראלי.
בשנת
1953 חוקקה הממשלה חוק לעדכון פקודת מס ההכנסה אשר הייתה בתוקפה החל משנת 1947.
נראה כי לצד השינויים בחוק הוגדרה גם הקמתו של גוף בילוש אשר יוכפף למשרדי מס
ההכנסה ומטרתו תהא בין היתר לעזור בהשגת כתבי האישום כנגד עברייני המס.
את ארגון
'שירות האינפורמציה' עטפה עננת חשאיות מרגע הקמתו. רק באוקטובר 1957 מסר סגן נציב
מס ההכנסה במסיבת עיתונאים כי קיימת יחידת בילוש אשר מטרתה לאסוף נתונים על
עברייני מס במטרה לתמוך את עבודתם של פקידי השומה. שמה של היחידה הסודית 'שירות
האינפורמציה', ה-'ש.א'. העדכון עורר כעס ותסכול בקרב האזרחים והעיתונות
האופוזיציונית מיהרה לנגח את שלטון מפא''י בהתנהלות המרגיזה.
עיתון 'חרות'
לדוגמא הרבה להתייחס לשירות באופן ארסי בפרסומיו. בין היתר פורסמה בנובמבר 1957 כתבה
בנושא תחת הכותרת: "הופרה סודיות הבנקים – שרות ה-'ש.א' חדר לרשות היחיד'.
בכתבה תואר המשרד כגוף המפעיל טרור על הבנקים, עוקב אחרי פעילויות אזרחים וגורר
סגירות עסקים חדשות לבקרים. בין היתר צויינו בכתבה שמות של כעשרה בתי קפה, מסעדנות
וחנויות אשר נסגרו מפני בעיות עם מס הכנסה ודיווחים של שירות האינפורמציה.
מאז הקמת
הגוף היה שמו של ראש הארגון מסווג וחשאי. גם ועדת הכספים בכנסת לא הייתה חשופה
אליו וכל שכן הציבור וחברי האופוזיציה. בנובמבר 1957, ככל הנראה בלחץ המחאה
הציבורית, פורסם לראשונה שמו של העומד בראש הארגון הסודי – יעקב כהן, ראש עיריית
קריית אונו. כהן, אשר היה במקביל ראש העירייה והעומד בראש הארגון, נחשף בנובמבר
והפתיע את חברי המועצה, את תושבי העיר ואפילו את אשתו ומשפחתו הקרובה שלא ידעו
שהוא איש מס הכנסה. כלל הקרובים אליו ידעו כי הוא איש משרד הביטחון אבל הם לא
שיערו כי הוא העומד בראש אחד הארגונים השנואים ביותר במדינת ישראל.
יעקב כהן
נולד בשנת 1918 בגרמניה ועלה לארץ ישראל בשנת 1934 במסגרת תנועת 'עליית הנוער' אשר
העלתה נוער חלוצי מגרמניה להשתקעות בארץ. יעקב עבד בארץ בחנות ספרים בתל אביב,
אותה ניהל עד לשנת 1948 ולאחר מכן עבר לשמש כקצין מנהלה במערכת עיתון 'מערכות' של
משרד הביטחון. משם הדרך לשמש כאיש משרד הביטחון הייתה קצרה והוא קיבל תפקיד
מודיעיני במרחב הדרומי של ה-'ש.ב'. לאחר מספר תפקידים הועלה שמו למועמד לראשות
'שירות האינפורמציה', בין היתר לאור לימודיו לתואר בכלכלה אותם סיים בהצלחה. יעקב
היה חבר מפלגת מפא''י ומטעמה רץ לראשות ועד המקומי במאי 1953, אז נבחר לראש מועצת
קרית אונו.
לאחר
שנחשף והיה נתון לביקורת ציבורית התראיין כהן בשנת 1957 הסביר את תפקידיו
המודיעיניים של הארגון: איסוף חומרים, ביצוע מעקבים ומשימות בילוש ובדיקות
ספציפיות וקפדניות על חשודים בהונאות מס. לארגון היו אלפי מתנדבים הפרוסים ברחבי
הארץ אשר היו מעבירים חומרים לבקשת החוקרים. ה-'מתנדבים' היו דווחנים במקרה הטוב
או מלשינים במקרה הרע. לצד מעבר על נתוני הבנקים ועסקאות כלכליות פרטיות, אחת
מדרכי הפעולה המוכרות של ה-'ש.א' הייתה לשכנע מקורבים לחשוד בעבריינות מס לדווח על
המעשים הלא חוקיים ולספק הוכחות. במקרים רבים חיפשו הסוכנים את האנשים המסוכסכים
עם הנאשמים ונעזרו ברגשות נקם כדי להפליל את עברייני המס.
יעקב כהן
הסביר בראיון כי הגוף כפוף למשרדי מס ההכנסה ובמקרה בו יש חשד להעלמת מס סוכני
הארגון מופעלים על ידי פקידי השומה. הארגון שמנה 35 אנשים פעל ממטה סודי באיזור
התעשייה וולובסקי בתל אביב. עוד טען כהן כי ישנם גופים דומים מאוד במדינות נאורות שונות
בעולם וכי לעומתם הם ב-'ש.א' אפילו לא מפעילים מכשירי האזנה ופורצים למשרדים
בלילות. כהן הוסיף כמובן שבראייתו היה נכון לפעול בצורות האלו ובכך המדינה הייתה
מרוויחה כסף רב שלא מדווח, אך שרי הממשלה לא אישרו לו.
לאור
המחאה הציבורית במאי 1958 נסגר השירות. המחלקה הצטמצמה משמעותית ואת יעקב כהן
החליף בתפקידו נפתלי בירקנפלד אשר הועמד בראש 'מחלקת החקירות והמשפטים הכלליים'
שתפעל כארגון גלוי. בירקנפלד היה פקיד שומה במשרדי השלטון הבריטי, והיה ידוע
בציבור הירושלמי כמי שהציל את ארכיון משרדי מס ההכנסה כאשר עזבו הבריטים את
ירושלים. בזכותו (או 'בגללו'..) מדינת ישראל בעת היווסדה לא החלה בדף חלק מבחינת
חובות מס ההכנסה וביקשה לאסוף את חובות האזרחים הישראליים עוד כשהיו נתיני המנדט.
יעקב כהן
המשיך בתפקידו כראש עיריית קרית אונו עד לשנת 1969 ולאחר מכן שימש כמנכ''ל איגוד חברות
הביטוח. הוא נפטר בשנת 2006 ועל שמו הוקם בית ספר יסודי בעיר אשר נחנך בשנת 2009.
כותרת כתבת עיתון מעריב מנובמבר 1957:
יעקב כהן:
