זה קרה בדצמבר
1951. לאור מצבה הכלכלי הנורא של מדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות, תוך כדי משטר
צנע והקצבות מזון, הודיע ראש הממשלה כי המדינה עתידה להיכנס למשא ומתן עם גרמניה לקבלת
פיצויים לאור הנעשה ליהודים בתקופת השואה. למרות השנאה העזה
ששררה בישראל לגרמניה שלאחר המלחמה, המצוקה הכלכלית והצורך הדחוף במשאבים הניעו את
הממשל הישראלי לפעול בהיגיון קר ונטול רגש. מנחם בגין, מתנגד חריף למדיניות הממשלה
ונואם בחסד, שלהב את ההמונים כנגד ההחלטה והוביל לאירועים קיצוניים שכמעט וגררו את
המדינה למלחמת אחים.
ההודעה
על ההסכם טלטלה את המדינה והזעם היה רב. מנחם בגין, לשעבר מנהיג תנועת חירות שהתפטר
מתפקידו לאור התוצאות העגומות בבחירות ביוני 1951, חזר בו מהתפטרותו.
בגין אמר למקורביו כי יעשה ככל יכולתו למנוע את אישור ההסכם ולצורך כך הוא צריך
לחזור להנהגת התנועה. בגין אכן חזר להנהגה ובימים המעטים שחלפו מאז שפורסמה ההודעה
ועד שנידונה בכנסת פעל ללא ליאות ובכל מאודו בכדי לסכל את ההסכם.
בגין
העלה שני טיעונים מרכזיים בכדי להשיג מטרתו. ראשית טען כי קבלת הפיצויים לא תוכל
לכפר על מעשי הגרמנים וכי הממשלה פועלת באופן לא מוסרי למען בצע כסף. בגין התעקש
כי גרמניה לא צריכה ולא יכולה לקבל מחילה גם אם תשלם כסף למדינת ישראל. שנית טען
בגין כי טענה מרכזית של הנאצים והאנטישמים היא שהכסף הוא מרכז חייהם של היהודים.
בגין התנגד לקבלת הכסף ואמר שבלקיחת כסף מהרוצחים תתחזק טענת האנטישמים בדבר
חשיבות הכסף בעיני היהודים.
בגין
השווה את הגרמנים לאויב הנצחי של היהודים – עמלק. הפסוק מספר דברים: "זכור את
אשר עשה לך עמלק" נהפך לסלוגן המחאה והובלט בתקשורת הימנית ובסמלי המחאה, בין
היתר בתגים דמויי טלאי צהוב שנתלו על חולצות המפגינים. בנאומיו המשלהבים ומלאי
הפאתוס נאם בגין על הצורך לפעול ובצורה אקטיבית לסכל את ההסכם. בנאומו בחמישי בינואר
1952 טען כי: "גמרנו אומר לסכל את המזימה האיומה הזו ובעזרת המוני העם סכל
נסכלנה. עת לפעול. [...] הריני קורא לכל אחינו ואחיותנו לראות את השעה הזו כשעת
חירום לעמם ולהם ולהתגייס להצלת כבוד ישראל [...] עומד לחול מפנה גורלי בקיומה של
מדינת ישראל". בגין קרא לכל עם ישראל לצאת ולהפגין בירושלים בקרבת הכנסת בזמן
הדיונים לאישור ההסכם.
בשישי
לינואר החלו הדיונים בכנסת שנמשכו שלושה ימים. בעוד הדיונים מתנהלים המפגינים מחוץ
לכתלי הכנסת געשו וסערו. בשביעי לינואר בגין בנאומו בכנסת תיאר בצורה כואבת ונוקבת
את תפיסתו: "באתי להזהיר [...] אם יש טעם במילים 'ייהרג ובל יעבור' זהו הטעם
וזה התוכן. ייתכן שזהו נאומי האחרון בכנסת [...] זוהי קריאתי האחרונה לכנסת למנוע
שואה מעם ישראל [...] היום אסרתם מאות, אולי כבר אלפים [...] אם יהיה צורך נהרג
יחד איתם ולא יהיה משא ומתן עם גרמניה". בהזכירו כי נאסרו אלפים התכוון בגין
למפגינים הרבים מחוץ לכנסת שנלקחו על ידי כוחות השיטור. בסיום נאומו פנה בגין
באופן אישי לבן-גוריון ראש הממשלה: "אני פונה אליך לא כידיד [...] תהום דמים
ביננו, כיהודי אני פונה אליך ברגע האחרון, לך אל העם, ערוך משאל עם. אמנם כבר
ההצבעה נעשתה בטרבליקה, באוושיץ, בפונרי – שם הצביעו יהודים".
בזמן
שהמהומות מחוץ לכנסת המשיכו להתגבר, גם חברי הכנסת לא שלטו בעצמם. חברי מפלגת
חירות קראו לאנשי מפא''י 'רוצחים' ו-'נאצים' ואנשי מפא''י החזירו בקריאות 'אתם
רוצחים, אתם מטורפים, אתם נאצים'. בגין קרא לבן-גוריון "חוליגן, נאצי
ורוצח" ובן-גוריון החזיר באותו מטבע וקרא לבגין 'חוליגן' ו-'פאשיסט'. לאור
חוסר הסדר והמהומות נאלץ יו"ר הכנסת לנעול את הישיבה.
לפני
נאומיו של בגין בכנסת הוא גם נאם בפני ההמונים שהתכנסו והפגינו מחוץ למשכן. בגין
קרא להם לא לשלם מיסים ולפרוץ במרי אזרחי ואמר כי: "הערב עומד לקרות המקרה
המחפיר ביותר בתולדות עמנו [...] רשע עומד מול עניין צדק ויתנפץ כזכוכית מול סלע,
וכך יתנפץ הניסיון המכוער הזה מול התנגדות העם [...] ממשלה זו, שתפתח במשא ומתן עם
המרצחים משמידי עמנו תהיה ממשלת זדון שתבסס שלטונה על כידון ורימון [...] כאשר אנו
אומרים שניתן את הנפש, ניתנה בכל מחיר. גם אם נגזר עלי למות [...] או חרות או מוות".
בנאומו בגין גם התייחס למה שקרה על ספינת אלטלנה, כאשר ירו עליו חיילי צה''ל בפקודת
הממשלה ובגין עמד בפרץ וקרא לאנשיו שלא ישיבו אש בכדי שלא תפרוץ מלחמת אחים.
בנאומו בירושלים קרא בגין: "כאשר יריתם בי בתותח נתתי את הפקודה 'לא!' היום
אתן את הפקודה 'כן!'". בסיום נאומו קרא בגין קריאה נרגשת, דתית ואף משיחית
"אם אשכחך חרפת ההשמדה תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרנה, אם לא
אעלה את חרפת ההשמדה בראש יגוני".
המפגינים
אכן השתלהבו ופרצו את גדרות התיל והמחסומים השונים שהציבו השוטרים. לצד חילופי
מהלומות, שימוש באלות ורימוני גז נזרקו אבנים רבות על השוטרים ועל המשכן. חלק
מהאבנים הצליחו לחדור מבעד לחלונות ולפגוע בחברי הכנסת בזמן התכנסות המליאה. חבר
הכנסת חנן רובין ממפלגת מפ''ם נפגע בראשו וחזר למליאה רק לאחר שנחבש, חברי כנסת נוספים
נפגעו ונחתכו מזכוכיות שנשברו. לאור התגברות המהומות ובכדי להשליט סדר גוייסו כוחות
משטרה ואף יחידות צבא שנפרסו באיזור. לאחר כמה שעות נעצרו כ-140 מפגינים ומאות שוטרים
ואזרחים פונו לבתי החולים. כוחות משטרה פלשו למשרדי תנועת חירות והקימו מחסומים
בדרך מירושלים לתל אביב בכדי לעצור מעורבים.
בתשיעי
בינואר לאחר שלושה ימי דיונים סוערים אישרה הממשלה ברוב של 61 חברי כנסת את ההחלטה
לפתוח במשא ומתן עם גרמניה. יום
למחרת נאם בן-גוריון ברדיו ואמר: "אתמול הורמה יד זדונית על
ריבונות הכנסת [...] ונעשתה התחלה להרוס את הדמוקרטיה". בן-גוריון ניצל עד
תום את ההתפרעות של אנשי חירות וההסתה של בגין וניסה להוקיע אותו כגורם מהפכן
ואנטי-דמוקרטי. שלושה שבועות לאחר ההצבעה החליטה הכנסת על השעייתו של בגין לתקופה
של שלושה חודשים לאור נאומו ואיומיו לפעול באלימות. שמונה חודשים לאחר שהחל המשא ומתן מכן נחתם ההסכם בלוקסמבורג ובמסגרתו התחייבה גרמניה להעביר לישראל תשלומי עתק ומשאבים נוספים שהוציאו את המדינה מהמצוקה הכלכלית הנוראית.
ההפגנות היו
אירוע קיצוני הן בהיסטוריית המדינה והן מבחינת חייו ופועלו של מנחם בגין. אותו
בגין יסיק מסקנות ברורות מהאירועים ויבין כי הדרך להגיע לשלטון לא תהיה מהפכה אנטי-דמוקרטית
כי אם פעולה בחסות החוקים ומוסדות המדינה. מספר שנים לאחר מכן בגין יפנה לקהל חדש –
יהודי ארצות ערב והמזרח. יחד איתם, לצד כשלון מלחמת יום כיפור ושחיתויות שלטוניות
של מפלגות השמאל – ידהים בגין את מדינת ישראל בשנת 1977 עם מהפך פוליטי ועלייה
לשלטון. אותו בגין שהוביל אזרחים להפגנות ענק וכונה 'חוליגן' יכנס לתפקיד ראש
ממשלת ישראל.
נאומו של בגין בהפגנה, שחלקו צוטט לעיל, היה קשה מאוד, רגשי ומרתק.
להלן הנאום המלא למתעניינים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה