זה קרה בנובמבר 1944 / על רצח השר הבריטי לענייני המזרח התיכון והסכין שננעצה בגב העם היהודי

זה קרה בנובמבר 1944. שניים מלוחמי ארגון הלח''י, אליהו בית צורי ואליהו חכים, חיכו לשר הבריטי לענייני המזרח התיכון וולטר גינס מוין בכניסה לאחוזתו בקהיר. כאשר הגיע עם רכבו לכניסה לאחוזה פתח חכים את הדלת וירה מטווח קצר במוין ובנהגו. רצח הלורד מוין, דמות בכירה בממשלת בריטניה, הסעיר את התקשורת הבינלאומית והשפיע דרמטית על עתידו של היישוב היהודי, לאו דווקא בדרך שהלח''י ביקשו להשיג.

שני חברי הלח''י, חכים ובית צורי, היו צעירים מרשימים. בעת ההתנקשות היה חכים בן 19 ובית צורי בן 22. השניים היו אידיאולוגים חסרי תקנה ושטופי מוח אשר הציבו את יעדי תנועת הלח''י בראש מעייניהם. שניהם מתוארים כאנשי ספר ואינטלקטואלים אשר עתיד העם יהודי בארץ ישראל היה משאת חייהם. במשפטם לאחר הרצח הם לא הביעו חרטה ורק השתמשו במשפט המתוקשר ככלי ראשון במעלה להציג את עמדת הלח''י. בין היתר, טען בית צורי בנאומו במשפט:

"התברר לי שארצי נמצאת בידי ממשלה זרה [...] אלפים מבני עמי טבעו בים של דם ודמעות. אך רב החובל הבריטי לא אסף אותם על אנייתו. הבריטי עמד על הסיפון והסתכל בשוויון נפש כיצד בני עמי טובעים. ואם אחדים מהם הצליחו להגיע לחופי המולדת, הוא, הבריטי, דחף אותם חזרה הימה שיטבעו וירדו לתהומות [...] ולנו, היושבים במולדת, הרואים כל זאת, לא נשאר אלא להיכנע או ללחום. החלטנו להילחם. החלטנו להשמיד את השלטון הזר".

המשפט החל בינואר 1945, מספר חודשים לפני כניעתה של גרמניה הנאצית. בריטניה, שהייתה מעצמה חזקה לפני מלחמת העולם, אמנם יצאה כמנצחת אבל הייתה במצב נוראי לאחר המלחמה. מצבה הכלכלי היה רע ביותר, במקומות רבים חיל האוויר הגרמני השאיר הרס וחורבן והחוב הלאומי של בריטניה לארצות הברית היה עצום. המצוקה הייתה גם בפן הכלכלי ויותר מכך בפן המוראלי. הבריטים אמנם הביסו את הגרמנים, אבל במהלך המלחמה עברו שינוי משמעותי ממדינה מעצמתית למדינה הנתמכת על ידי חזקות ממנה.

כאשר בית צורי שפט את הבריטים הוא לא התייחס למאבקם בגרמנים, כי אם למאבק אותו הוא חש כנגד היהודים בישראל. הוא וחבריו מארגון הלח''י היו מיעוט נרדף ורובו המוחלט של היישוב התנגד לדעתם. התגובה היהודית לרצח הלורד מוין הייתה מלווה בזעזוע עמוק והיסטריה. התחושה הייתה שכל מה שהיישוב היהודי הצליח להשיג במאמצים דיפלומטיים מורכבים ואיטיים לאורך תקופה ארוכה עתיד לקרוס. חיים וייצמן לדוגמא אמר בנאומו בועד הפועל הציוני: "הטרוריזם עלול לערער את כל הישגי הציונות במשך שישים השנים שעברו [...] הייתה לי טרגדיה אישית קשה כשבני, טייס חיל האוויר הבריטי נספה בפעולות קרב אבל הזעזוע שנגרם לי כששמעתי על רצח לורד מוין בידי יהודים היה עמוק עוד יותר".

תגובתו הנזעמת של צ'רצ'יל ראש ממשלת בריטניה לא איחרה לבוא. בנאומו ימים מספר לאחר הרצח אמר: "יותר מכל נפגעו אנשים כמוני, שבעבר היו ידידיהם המתמידים של היהודים ובוני עתידם הנאמנים. אם נגזר על חלומותינו למען הציונות להתנדף בעשן אקדחיהם של מרצחים, ואם עמלנו למען עתידה של הציונות סופו להביא להופעת כנופיה חדשה של גנגסטרים הראויים לגרמניה הנאצית – הרי רבים כמוני ייאלצו לעיין מחדש בעמדה שנקטנו בעבר בעקיבות ובהתמדה כה רבות".

אפשרות זו של נטישת הבריטים את המפעל הציוני היא שהטרידה את המנהיגים היהודיים, אשר עמלו רבות לבטל את גזרות הספר הלבן של שנת 1939 שהציב מכסות עלייה מועטות והגבלת רכישת קרקעות. בהתייחסותו של בן-גוריון לרצח הוא אמר: "אני יודע שצ'רצ'יל דיבר בצער רב על רצח לורד מוין. מוין היה ידידו הפרטי של צ'רצ'יל [...] ואף על פי כך לא דיבר צ'רצ'יל בכאב כזה על רצח מוין כאשר דיבר עליו ד"ר וייצמן. רצח מוין לא פגע בעם האנגלי כאשר הוא פגע בעם היהודי. שום אינטרס בריטי לא סוכן על ידי רצח אווילי ומתועב זה [...] מבחינה יהודית היה זה סכין בגב העם היהודי".

המחקר ההיסטורי והארכיוני היום מצביע על התזמון הנורא של הרצח. חודשים לפני חיסולו של מוין היה האחרון מעורב בועדת קבינט בריטית אשר מטרתה הייתה לקבוע את המדיניות החדשה לאחר המלחמה. מוין אשר ללא ספק היה פרו-בריטי ולא דווקא פרו-ציוני או אנטי-יהודי, נקט קו ברור בוועדה אשר תמך בהצעת החלוקה ובהקמת המדינה היהודית, גם אם לא באופן האידיאלי שביקשו אנשי הסוכנות היהודית. הוא נרצח ממש בזמן שהועדה הייתה צריכה לקבוע את המדיניות ולשנות את הגבלות הספר הלבן. יומיים לפני הרצח צ'רצ'יל אף פנה לוייצמן ואמר לו: "לורד מוין השתנה והתפתח בשנתיים האחרונות".

מוין כנראה לא היה חף מהאשמות שהטילו בו אנשי הלח''י, אך המחקר מראה כי לא היה אנטישמי קיצוני כפי שהציגו אותו רוצחיו. הוא הונע מאינטרסים בריטים לפתח ולקדם את איזור המזרח התיכון, ונהרג על ידי קיצונים שהשתמשו בכוח פיזי כאשר הדיפלומטיה לא הייתה בהישג ידם. כיום אין ספק שהרצח פגע בצורה משמעותית ביחסי הבריטים והציונות ועיכב את ביטול הספר הלבן. בתגובה לרצח הצהירו מנהיגי היישוב כי הם יפעלו בכל מאודם למיגור הטרור ובכך נפתחה תקופת ה-'סזון' בה נלחמו יהודי הארץ בינהם ונעצרו רבים מאנשי הלח''י והאצ''ל.

אליהו חכים (למעלה) ואליהו בית צורי: