זה קרה
באוקטובר 1913. בישיבת חבר המנהלים של ה-'טכניקום', לימים 'הטכניון', נתקבלה
ההחלטה ששפת הלימודים במוסד תהא גרמנית ולא עברית. החלטה זו היא שהביאה לשיאה את
'מלחמת השפות', המאבק בין הגרמנית לעברית, אשר במשך מספר שבועות הסעירה את היישוב
היהודי בארץ ישראל כמו גם את חלק מקהילות היהודים באירופה.
בשנת
1901 ייסדו יהודים אמידים בגרמניה את חברת 'אגודת העזרה של יהודי גרמניה'. חברה זו
ראתה לנגד עיניה בין היתר את חשיבות החינוך בארץ ישראל, לאו דווקא מהיבטים ציוניים
כי אם לאור רצונם להשפיע ולהרחיב את התרבות הגרמנית הראויה בעיניהם. החברה השקיעה
משאבים רבים כדי לקדם ולשפר את מוסדות החינוך בארץ ותוך קצת יותר מעשור חברי האגודה
עתידים היו להקים בארץ שמונה-עשר בתי ספר, בהם למדו מעל ל-2,200 תלמידים. בשנת
1910 החליטו נציגי החברה לבנות בית ספר גבוה למדעים וטכנולוגיה בשם ה-'טכניקום',
והשמחה ביישוב הייתה רבה. מוסד זה, אשר לימים יקרא 'הטכניון', נועד לשמש כמוסד הראשון
בארץ להשכלה גבוהה. עבודות התשתית אשר החלו בשנת 1910 נסתיימו בשנת 1913, ותושבי הארץ
התרגשו לקראת הפתיחה – שנתעכבה בנסיבות לא צפויות.
בישיבת
חבר המנהלים של המוסד, ב-26 באוקטובר 1913, נדונה סוגיית שפת הלימוד. בישיבה זו,
אשר נערכה בברלין, נתברר סופית כי אנשי ארגון הנדבנים הגרמני מתעקשים כי שפת
הלימוד תהא גרמנית. התעקשותם של התורמים הייתה לא רק מפאת כבודם וחשיבות ערכיהם
הגרמניים אלא גם לאור טענות כי העברית הארכאית לא תאפשר לימוד של מושגים
טכנולוגיים חדישים. הסוגייה המרכזית שעמדה לנגד עיני התורמים הגרמנים הייתה כיצד
תוכל שפת היהודים העתיקה לשמש כלי עזר לעולם החדשני אותו הם רצו להנחיל לתושבי
הארץ, הרי כלל הספרות המקצועית אינה כתובה בעברית אלא בגרמנית. בראיית אנשי הארגון התורם, מהנדסים דוברי עברית לא יהיו מסוגלים לבצע את תפקידם בצורה ראויה, בניגוד
למהנדסים דוברי גרמנית. מספר מנציגי חבר המנהלים אשר היו ציוניים, כדוגמת שמריהו
לוין ואחד העם, התנגדו נחרצות ובהמשך גם התפטרו מתפקידם לאור קביעה זו של נציגי
החברה.
אפשרות
הלימוד בגרמנית לא הייתה זרה ליישוב ולמורים אשר עתידים היו ללמד בטכניקום. כבר במאי
1913 נערכה פגישה בין מנהל הטכניקום המיועד אלפונס פינקלשטיין, גרמני שאינו דובר
עברית, לחברי סמינר המורים הארצישראלי של ארגון אגודת העזרה. אלו התלוננו על רצון החברה
ללמד בגרמנית ולא בעברית. לאורך שנת 1913 הם שלחו מספר מכתבים להנהלת האגודה הגרמנית במטרה לשנות את החלטתם הצפויה, וכפי שניתן להבין – ללא הצלחה יתרה. לאורך
מאבקם פנו הסמינריסטים לאושיות יהודית גדולות בכדי שיתמכו בהם, כמו אחד
העם ואליעזר בן-יהודה. לאחד העם כתבו: "הוכחנו לכל העולם [...] שרק השפה
העברית היא היכולה והצריכה לשמש שפת הדיבור והלימוד בארצנו [...] שפת הטכניקום
יכולה וצריכה להיות השפה העברית !".
לאור
ההחלטה הסופית ללמד בגרמנית, החליטו המורים המיועדים אשר למדו בסמינר המורים
בירושלים לפרוץ בשביתה ולסרב ללמד בטכניקום. מספר ימים לאחר מכן הצטרפו אל המורים
האלו תלמידי הסמינרים הנוספים ברחבי הארץ כמו גם ארגוני מורים נוספים ונציגי
התנועה הציונית. לאור המאבק המתפתח הגיע לארץ בכיר ארגון העזרה הגרמני – ד"ר
נתן פאול. פאול לא התרגש מקריאות המחאה והניח כי המשאבים הגדולים של ארגון העזרה
חשובים מספיק ליישוב הארצישראלי כדי שהמפגינים יכנעו וירדו מהעץ עליו טיפסו. פאול
טעה. מתוך 56 המורים של ארגון עזרה התפטרו 41, ולאחר עזיבת המורים גם התלמידים
בבתי הספר החלו עוזבים בהמוניהם. המורים והתלמידים המעטים שנשארו המשיכו ללמד וללמוד
במוסדות הארגון ואילו השאר החלו בהקמת מוסדות חינוך חלופיים בהם לימדו בשפה העברית.
באחד ממכתביו לראשי ארגון העזרה כתב אליעזר בן-יהודה, אשר תמך לחלוטין במאבק
לקידום השפה העברית: "כבר יש תינוקות בגנים ובנים ובנות בבתי הספר שהם עבריים
! וזה הדור הצעיר מדבר בלשוננו, בו נוכל לבטוח שיעשה חובתו וישיב את לשוננו על כסא
מלכותה – גם בטכניקום".
חרף חוסר
יכולתם הראשוני של יושבי הארץ לשנות את ההחלטה ללמד בעברית במוסדות ארגון העזרה
הגרמני, לאחר מספר שבועות הם נחלו את ניצחונם. המאבק המקומי התעצם והתגבש למאבק רחב
בכל הארץ וגם בקהילות יהודיות בחו''ל. אספות מחאה הומות אדם, לצד עיתונות זעקנית ונדבנים
שונים חיזקו את כוחם של הדוגלים בעברית וניסו להשפיע וללחוץ על מייסדי הטכניקום
לשנות החלטתם. בפברואר 1914 נתקבלה לבסוף ההחלטה כי שפת הלימוד בטכניקום תהא
עברית, ומורים אשר ירצו ללמד במוסד יאלצו ללמוד את השפה. מאבקם האינטנסיבי של
תלמידי הסמינר למורים, לצד התגייסות רחבה של יושבי הארץ כמו גם תומכים מחו''ל,
הביאו לשינוי המיוחל. השפה העברית, אשר נחשבה בעיני התורמים הגרמנים לשפה מתה,
המשיכה להתחדש, להתפתח ולהצעיד קדימה את היישוב היהודי הארצישאלי במסלול הציוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה