זה קרה במאי 1948. ב-15 לחודש, ה' באייר, הוכרזה עצמאות
המדינה. אחד עשר יום לאחר ההכרזה חתם ראש הממשלה הראשון ב-26.5 על הפקודה להקמת
צבא ההגנה לישראל. מספר ימים לאחר מכן פרסם ראש הממשלה את שבועת צה''ל. בן-גוריון, אשר היה
מודע לחשיבות ההיסטורית של שבועת צה''ל הראשונה, יצר מסמך היסטורי שנוי במחלוקת
אשר עד היום נתפס כניסיון ברור ובולט לכתיבת 'היסטוריה של מנצחים'.
הפקודה להקמת צה''ל, שנתפרסמה ב-31.5 מתארת את
ייעוד הצבא ובניינו כראות עיני המנהיג, כאשר לדבריו של בן-גוריון היא הייתה מבוססת
על נוסח שבועת ארגון 'ההגנה'. את תחילת המסמך הקדיש בן-גוריון לתיאור היסטורי כרונולוגי
של המאבק לכיבוש ארץ ישראל מבחינה צבאית [ההדגשות אינן במקור]:
"עם הקמת מדינת ישראל יצאה ההגנה ממחתרת ונהפכה לצבא סדיר [...] עצום ורב החוב שחייב היישוב והעם היהודי להגנה בכל שלבי קיומה והתפתחותה, מהניצנים הבודדים בימי היסוד הראשונים – בפ"ת, ראשון לציון, גדרה, ראש-פינה, זיכרון-יעקב, מתולה, דרך השומר של חלוצי העלייה השנייה, הלגיון העברי במלחמת העולם הראשונה, מגיני תל-חי, והגידול המתמיד של ארגון הגנה ארצי בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, הקמת חיל הנוטרים במאורעות 36-39, יסוד הפלמ"ח וגדודי חי"ש, ההתנדבות ההמונית במלחמת העולם השנייה והקמת הבריגדה העברית הראשונה, ועד מאבקה האדיר של ההגנה במחצית הראשונה של המלחמה נגדנו [...] בלי כושר הפעולה [...] של ההגנה לא היה היישוב עומד במבחן הדמים ולא היינו מגיעים למדינת ישראל [...] כל אלה אשר שרתו עד 1 ביוני בחטיבות ובענפים שונים והשתתפו בהגנת הישוב ובמלחמתו על חירות ישראל, וכל אלה אשר יגויסו עכשיו מחדש לפי פקודת ממשלת ישראל – יהוו את צבא הגנה לישראל".
מפקודת יום זו של בן-גוריון עולה בבירור תפיסתו
כי צה''ל הוא המשך ישיר של ארגון 'ההגנה', כפי שמובע גם בשמו של צבא ההגנה
לישראל. בן-גוריון מעוניין להציג בדבריו את התהליכים אשר קדמו להקמת צבא מדינת
ישראל ולהשריש אותם בתודעה ההיסטורית הישראלית. בולטת בהיעדרה התייחסות כלשהי לפעילותם הצבאית של הארגונים הפורשים אצ''ל ו-לח''י. קשה לתאר את המאבק הצבאי במלחמת העצמאות ולפניה ללא אזכור ולו חלקי של מעורבות האצ''ל ולח''י. אין ספק כי היו חילוקי דעות רבים ועמוקים בין
בן-גוריון והסוכנות היהודית לבין הארגונים הפורשים, אך גם אם ההשמטה המלאה והמחיקה
ההיסטורית של פעילות האצ''ל והלח''י לא מפתיעה, היא צורמת.
תגובת אנשי האצ''ל והלח''י הייתה נזעמת. לצד
מאמרי ביקורת ותסכול בעיתונות, נערכו ניסיונות להשפיע ולשנות את הפקודה על ידי
הנציגים במועצת המדינה. הן המאמץ התקשורתי והן הפוליטי היו לשווא ולא צלחו. יום
למחרת פרסום הפקודה גויסו לצה''ל חיילי האצ''ל, למעט חיילי הארגון בירושלים. מנחם בגין,
מפקד האצ''ל, אשר חתם על הסכם גיוסם לצה''ל של אנשיו הקפיד לכנות את כוח הביטחון
של היישוב 'הצבא העברי' ולא צבא ההגנה לישראל. בפקודת היום שלו הוא כתב [ההדגשות אינן במקור]:
"מתוך נאמנות לעם ולמולדת [...] החלטנו לנטוש
את המחתרת בחלק המשוחרר של המולדת. ומתוך אותה נאמנות החלטנו להצטרף לצבא
העברי העומד יחד עם פלוגות הקרב של המעמד במערכה שתכריע את גורל עמנו לדורות [...]
ובצבא שלנו – ויהיה שמו הזמני אשר יהיה ויהיו הממונים עליו אשר יהיו – נשרת,
כפי שרגילים חיילי המעמד לשרת [...] במדינה עצמאית וחפשית אין צורך במחתרת עברית.
לא נקיימה. ליד צבא עברי, צבא של מדינה ריבונית, אין צורך בארגון מזוין אחר. לא
נקיימו [...]"
בצוק העיתים, בעת מלחמת העצמאות ופלישות מדינות ערב, התבצע שילוב כוחות צבא היישוב. בן-גוריון המנהיג החזק הצליח לבנות את הצבא בדמותו ועד היום שארית מארגון ה-'הגנה' שגורה בפינו ובאה לידי ביטוי באות ה' במסגרת הביטוי "צה"ל". שבועת צה''ל היא אחת הדוגמאות הברורות לכתיבת 'היסטוריה של מנצחים' ויצירת אתוס לאומי מסויים.
והקשר לל"ג בעומר ?
אין זה מקרה שהתאריך העברי של חתימת פקודת צה''ל הוא
י"ח באייר – ערב ל"ג בעומר. לחג זה, אשר התנועה הציונית אימצה ובנתה אותו
כיום עוצמה יהודית, מקום חשוב בהיסטוריה הציונית. י"ח באייר שימש לתנועה הציונית כיום חג עיקרי של תנועות הנוער ובין היתר נקבע למועד הקמת תנועות 'השומר
הצעיר' ו-'בני עקיבא'. בשנת 1941 נוסד בערב ל"ג בעומר הכוח הצבאי הסדור של
ההגנה, פלוגות המחץ – הפלמ"ח. צה''ל, מאז ועד היום, משמש כסמל לארגון
עוצמתי יהודי ועולה בקנה אחד עם הערכים שהתנועה הציונית ניסתה לצקת בל"ג
בעומר.
מסדר צבאי בתל אביב ביום השבעת צה''ל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה