זה קרה בפברואר 1896. במבוא לספרו המפורסם 'מדינת היהודים' כתב בנימין זאב הרצל: "אישיות העם של היהודים איננה יכולה, איננה
רוצה ואיננה מוכרחה לכלות. איננה יכולה מפני שאויבים חיצוניים מלכדים אותה. איננה
רוצה, זאת הוכיחה במשך אלפיים שנה של ייסורים נוראים. איננה מוכרחה – זאת אנסה
[...] להסביר בחיבורי זה". הסברו של הרצל לכך שהיהדות איננה מוכרחה לכלות נבע מרעיונו הנבואי קמעה – הקמת מדינה
יהודית. אך היכן הייתה עתידה לקום מדינה זו ?
אחד הפרקים המעניינים בספר 'מדינת היהודים'
קיבל את הכותרת "פלשתינה או ארגנטינה ?". בפרק זה כתב הרצל: "היש
להעדיף את פלשתינה או ארגנטינה ? [...] הרפובליקה הארגנטינאית עשויה למצוא עניין
רב ביותר בהקצאת חלק משטחה לנו". גם במכתבו של הרצל למשפחת רוטשילד, ברצונו
לחפש תורמים לקידום רעיונותיו הוא התייחס לרעיון ההתיישבות בארגנטינה: "דרושה
לשגשוגנו מנוחה מאירופה ומסיבוכיה המלחמתיים והחברתיים [...] אני מניח כי אנו נבחר
בארגנטינה". למה התכוון הרצל ? ומה קרה לאפשרות השתקעות העם היהודי בדרום
אמריקה ?
האדם המרכזי שקידם את ארגנטינה כיעד לעם
היהודי היה הברון הנדבן מוריס הירש. בשנת 1891 הקים את 'החברה היהודית להתיישבות' והעמיד
כספים רבים למטרת העברתם של יהודי רוסיה ומזרח אירופה מערבה. שלטונה של האימפריה
העות'מאנית בארץ ישראל היה לצנינים בעיני הברון והוא העדיף לקדם קולוניות יהודיות
באמריקה ובעיקר בארגנטינה. הברון הירש מימן בשנים אלו את מעברם של אלפי יהודים אשר
הוכשרו לעבודות חקלאיות ועבדו בארגנטינה למחייתם. הקולוניות היהודיות התפתחו, אך
לא לאורך זמן רב. למתיישבים היו קשיים רבים ולאחר מותו של הירש בשנת 1896 מנהל
הקרן החדש התרחק מהרעיון הארגנטינאי והחל להפנות כספים לפיתוח ההתיישבות בארץ
ישראל. התעמקות בהתפתחות הקהילות היהודיות בארגנטינה ניתן למצוא בספרו של פרופסור
חיים אבני "ארגנטינה הארץ היעודה' שמתאר את מפעל ההתיישבות של הברון הירש
ויצא לאור בשנת 1973.
הרצל בניסיונותיו לקדם את רעיון מדינת
היהודים ניסה בתחילה לפעול אל מול גורמי כוח ונדבנים יהודים. בין היתר פנה אל הברון
הירש בשנת 1895, והאחרון סירב לרעיון המדינה בארץ ישראל ואמר להרצל כי רעיונותיו
מנותקים מן המציאות. גם הברון רוטשילד לא תמך בהרצל וסירב לקבלו לפגישה. או אז
החליט הרצל כי ייעזר בכישוריו העיתונאיים ויכתוב את רעיונותיו כספר להמונים
היהודים. באחת מהתבטאויותיו טען הרצל כי לו קרא אז את ספרו של יהודה לייב פינסקר
'אוטואמנציפציה' משנת 1882 אשר קרא לשחרור
עצמי של היהודים ולהקמת מדינה יהודית יתכן ולא היה כותב את ספרו.
הרצל כתב את 'מדינת היהודים', ותוך זמן קצר
נמכר הספר כאש בשדה קוצים, בעיקר במזרח אירופה. היהודים המזרח אירופאים התבוללו פחות
והיו יותר קרובים לדת מהיהודים המערב אירופאים. רבים מהם המליכו עליהם את הרצל
כנביא וראו את רעיון החזרה לארץ ישראל כרעיון משיחי בר-קיימא. יהודים אלו, אשר
היוו את מרכז כוחו של הרצל בדרישותיו החוזרות כלפי הנדבנים היהודים, התחברו לחלוטין
לארץ ישראל ההיסטורית ופסלו את ארגנטינה כיעד ליהודים. רעיונותיו הפרגמאטיים והלאו
דווקא מחוברים לדת של הרצל המערב-אירופאי נדחקו כדי לקדם את תמיכת ההמונים המזרח
אירופאים.
בהוצאה העברית הראשונה של 'מדינת היהודים'
הוסיף המתרגם מיכאל ברקוביץ' הקדמה, בהתייעצות עם הרצל, בה כתב בין היתר: "שינה
המחבר את דעתו [...] ארצנו הקדושה היא הארץ, שעיני כל בני העם אליה נשואות ורק בה
נצפנו כל הסגולות היקרות שעל ידן ישוב עמנו לתחייה. ועל כן חזר מדעתו אשר חיוה
בפרק: פלשתינה או ארגנטינה" [...] לא זכר עוד את ארגנטינה וישם פניו רק אל
אדמת אבותינו אשר כלתה נפשנו אחריה". דרישות ההמון היהודי המזרח-אירופאי
והזיקה המשמעותית וההיסטורית עשו את שלהן. הרצל במעשיותו הבין כי תמיכת העם היהודי
תהא חזקה יותר לפלשתינה ולכן זנח את רעיונו הראשוני.
הישגו הגדול של הרצל יגיע באוגוסט 1897, עת
התקיים ביוזמתו הקונגרס הציוני העולמי הראשון בבאזל שבשוויץ. קיום הקונגרס התאפשר
בעיקר הודות לתמיכה הרחבה בהרצל בקרב יהודי מזרח אירופה. התבססותו של הקונגרס כמאורע
חוזר ותשתיתי הובילה לחיזוק העם היהודי, אפשרה את המשא ומתן בין הפלגים השונים
בציונות והיוותה גורם מרכזי לכך שחמישים שנה לאחר הקונגרס הראשון תתאפשר הקמתה של מדינת
ישראל. נבואתו של הרצל בכותבו לאחר הקונגרס ביומנו 'בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים'
התגשמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה