זה קרה
ביוני 1924. יעקב ישראל דה-האן, יהודי הולנדי ואנטי-ציוני מובהק, נורה ונהרג בסמטה
ירושלמית. במשך שנים היה דה-האן גורם משמעותי שהפריע ופגע בשאיפות הציוניות וסופו
שנרצח עקב כך. הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל, לפחות בעת החדשה, כמו גם הרעיון שיהודי נרצח על ידי יהודים, הדהימו וזעזעו את האוכלוסייה הציונית בארץ כמו את
האנטי-ציונית. ככל שעוברות השנים נחשפים עוד ועוד פרטים על הפרשייה.
יעקב ישראל
דה-האן נולד בשנת 1881 בכפר הולנדי. אביו היה החזן של הכפר, אך בבגרותו של דה-האן במהלך
לימודי המשפטים בגימנסיה התרחק מאמונתו היהודית והחליפה בפעילות פוליטית אנרכיסטית
וסוציאליסטית במסגרות מפלגתיות. דה-האן התחתן במהלך לימודיו עם רופאה נוצרייה
המבוגרת ממנו בתשע שנים אשר תמכה בו כלכלית במהלך הלימודים. דה-האן נודע לאורך
לימודיו כאינטלקטואל מוכשר בעל יכולת כתיבה מרשימה, והוא אכן יפרסם לאורך חייו
ספרים רבים. לצד זאת, היותו בן למשפחה בעלת מקרים רבים של אי-שפיות ונטייתו ההומוסקסואלית
אשר באה לידי ביטוי בכתביו פגעו במעמדו. למרות ניסיונות רבים, הקריירה המקצועית שלו ככותב לא התפתחה והמריאה בתקופה זו. בגין
ספריו הבוטים בהם ביטא את מצוקותיו פוטר ממשרתו והודח מהמפלגה הסוציאליסטית בה היה
חבר.
בשנת
1919 עלה דה-האן לארץ ישראל, לאחר שכבר בשנת 1913 חזר ליהדותו והצטרף למפלגת
'המזרחי', לאחר נטישת רבים מרעיונותיו הסוציאליסטיים בהם תמך בשנותיו המוקדמות. בארץ ישראל נחשב דה-האן לנואם בולט בזכותו הדתית של העם היהודי על ארץ
ישראל. דה-האן ניסה להתקבל למוסדות היישוב הרשמיים אך לא הצליח בכך והתסכול המתגבר, הכשלונות המקצועיים ויתכן גם מצבו הנפשי המעורער הובילו אותו למסלולים קיצוניים. בשנת 1920 כבר התרחק מאנשי 'המזרחי' והתקבל, חרף נטיותיו המיניות, לחוגי היהדות האורתודוקסית הקיצונית בירושלים. היותו מערבי משכיל בקרב חבורת הקיצונים החרדים
הייתה ייחודית וחיזקה מאוד את מאבקם של החרדים כמו גם את מקומו ומעמדו של דה-האן
בקרבם.
החל משנת
1920 פעל דה-האן בצורה נמרצת בעזרת כלל יכולותיו כנגד התנועה הציונית. הוא הציג את
החרדים כמיעוט הנרדף על ידי הציבור הציוני, התבטא בחריפות כנגד נישול הערבים ונפגש
עם גורמים ערבים ובריטיים בכדי לבסס טענותיו. דה-האן הטיף כנגד פעילות החוגים
הציונים, פרסם כתבות עוינות בעיתונים מקומיים ומערביים והציג תמונת עולם אנטי-ציונית
רחבה ומובהקת. התנגדותו הנחרצת למפעל הציוני ופעולותיו הענפות מיצבו אותו כגורם אנטי-ציוני ארץ-ישראלי ראשון במעלה.
פעילותו
זו של דה-האן אשר קצרה פירות הייתה לצנינים בעיני החלוצים בארץ. באביב 1924 נתקבלה
ההחלטה שיש לחסל את האיום. השערות רבות עלו לאורך השנים לגבי האופן שבו התקבלה
ובוצעה ההחלטה. בעבודתו המחקרית של עודד ארצי הוא מתאר את הארגון המחתרתי 'המפעל', אשר
חבריו הם אלו אשר קיבלו את ההחלטה להרוג את דה-האן. לטענת ארצי מובילי התוכנית היו לימים פעילים מוכרים ביישוב, בין היתר אברהם תהומי, זאב משי ואליהו בן-חורין. ארגון 'המפעל', אשר חרט על דגלו את הסיסמא
'הקדשת הכל למען הלאום', מנה כשלושה-עשר חברים אשר התגוררו בקיבוצים בעמק יזרעאל.
דעות רווחות נוספות לפתרון התעלומה מניחות כי בכירי ארגון 'ההגנה' הם שהורו על
הביצוע, ובראשם ישראל שוחט, יעקב פת ויצחק בן-צבי.
גם אם
אין אנו יכולים לקבוע בוודאות מי לחץ על ההדק, רציחתו של דה-האן עודנה עומדת במרכז
הפרשייה. השימוש בכוח וברצח כאמצעי פוליטי היה מפתיע ומזעזע, ועד היום נחשב כסלע
מחלוקת מרכזי בין החילונים והחרדים בישראל. חייו הקצרים והסוערים של דה-האן מיצבו
אותו בזיכרון ההיסטורי כמשורר מוערך בהולנד, כדמות הומוסקסואלית בולטת בהיסטוריה
של היישוב בארץ ישראל וכדמות קדושה למגזר החרדי, אשר בימי השנה לרציחתו עדיין מובילה חרדים רבים
להר זיתים שם הוא נקבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה