זה קרה
בינואר 1963. הנהגת הישוב היהודי מאוד לא אהבה את ההגירה ההמונית של יהדות אלג'יריה לצרפת. כדי להפגין את הבעייתיות של
אי-עלייה ארצה, החליטו לערוך 'משפט ציבורי' ליהדות אלג'יריה כולה. במשפט, בו השתתף
גם משה שרת, נעשה ניסיון לעלות למודעות הציבורית את חשיבות העלייה תוך כדי האשמת והשפלת קהילה שלמה.
יהודי אלג'יריה
זכו כבר בשנת 1870 באזרחות צרפתית, שלא מרצונם, הודות למאמציו והשקעתו של שר
המשפטים היהודי-צרפתי, אדולף
כרמייה. אזרחותם זו היא שאפשרה את מעברם לצרפת בשנת 1963, עת עזבה צרפת את
הקולוניה האלג'יראית. כאשר הצרפתים עזבו את יבשת אפריקה היהודים ניצבו בפני החלטה
משמעותית, האם להישאר באלג'יריה תחת השלטון המוסלמי או להגר – לצרפת או ישראל.
התנאים
שהצרפתים העניקו הם כמעט בלתי נתפסים במציאות של היום. בין היתר, כל אזרח צרפתי
שהחליט לעזוב את אלג'יריה ולהגיע לצרפת קיבל משרת עבודה, נדל''ן וכספים כפי שהיה
לו באפריקה. רובם המוחלט של היהודים החליטו, שלא במפתיע, להיעזר בתמיכה הצרפתית
ולהגר לאירופה. חשוב להבין כי צרפת שלטה באלג'יריה החל ממחצית המאה ה-19, והיהודים
שהיו, בניגוד למוסלמים, אנשי-קשר ומקורבים לצרפתים, דיברו את השפה וחיו את התרבות
הצרפתית עשרות בשנים.
מדינת
ישראל שהייתה זקוקה לידיים עובדות וציפתה לאוכלוסייה העירונית האלג'יראית שתעלה
ארצה, הסתייגה מאוד מ-'בריחתם' לצרפת. כ-160,000 יהודים עזבו את אלג'יריה, ורק-15%
מהם הגיע לישראל. רבים מאלו שהגיעו ארצה עשו זאת לאור הגעתם הקודמת של קרובי משפחה
שכבר היו בארץ, אך היו שראו בישראל סמל יהודי מסורתי ובעקבות כך נמשכו ארצה.
בינואר
1963 הוחלט להעלות למודעות הציבורית הישראלית את הבעייתיות שבהגירה ההמונית לצרפת.
הדרך לביצוע הייתה קיום משפט ציבורי פומבי ליהדות אלג'יריה ובו יואשמו באי-עלייתם
ארצה. המטרה הייתה לפרסם ברבים את חומרת המצב ולכן האירוע היה פומבי ביותר. בין היתר התפסמה בעיתון הראשי 'דבר' מה-22 בינואר כתבה אודות המשפט, תחת הכותרת: "משפט
ציבורי על יהודי אלג'יריה". כבר באותם ימים המשפט נתפס כמאורע שאינו שגרתי.
בכתבת העיתון מוזכר כי לא בטוח שהביקורת על יהודי אלג'יריה מוצדקת.
בסופו של
דבר התקיים המשפט, ומשה שרת, שר החוץ הישראלי וראש הממשלה לשעבר, אף הצטרף
לניהולו. למשפט, שהתרחש בבית האמנים בירושלים הגיעו אנשי קטגוריה וסנגוריה, אך
נציגי הקהילה שהיו בארץ לא הוזמנו. ד"ר יוסף שרביט, חוקר יהדות צפון אפריקה ומומחה לקהילה
האלג'יראית טען כי: "המשפט עורר אנטגוניזם נגד הקהילה [...] האליטה שפטה את
הקהילה. אחד הסנגורים שאל מדוע נטפלים לקהילה שהייתה במצוקה לאחר מלחמת העצמאות
[...] ושאל מדוע לא תוקפים את יהדות ארצות הברית שגם היא אינה עולה
בהמוניה". פרטים רבים על יהדות אלג'יריה והמשפט ניתן למצוא בספרו של שרביט:
"תולדות יהודי אלג'יריה בעידן הצרפתי" (הוצאת משרד הביטחון, 2010).
בסיום המשפט נשפטה הקהילה
לכף זכות מפני שהוחלט שההגירה לצרפת אינה מעשה בגידה במדינה. למרות
הסיום הרגוע, 'המשפט הציבורי' עודנו נשאר כאות קין על ההנהגה הישראלית שקשה היה לה
להתמודד עם טובתם האישית של היהודים האלג'יראים.
יהודי אלג'יראי מסורתי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה