זה קרה
בפברואר 1973. מטוס נוסעים לובי ועליו יותר ממאה נוסעים, חדר לשטח האווירי הישראלי
מכיוון הגבול המצרי. שני מטוסי פאנטום ישראלים הוקפצו במהירות וליוו את המטוס
החודר, תוך כדי קריאות קשר וסימונים לנחות, עד כדי ירי של טילי אזהרה. תנאי הראות
הלא טובים, קשר הרדיו ובעיקר ההבנה השגויה של הטייסים גררו את התעלמותם מסימני האזהרה.
הצוות הלובי החליט להסתובב ולטוס לכיוון הגבול מצרי, אך חיל האוויר הישראלי,
בפקודת מפקד חיל האוויר והרמטכ''ל, יירט את המטוס בשטח ישראל והוביל להתרסקות
המטוס ולמותם של 106 איש מנוסעיו.
בצהרי יום
ד', ה-21 בפברואר 1973, החלה והסתיימה תוך 17 דקות הפרשייה המטרידה והטראגית של
יירוט המטוס הלובי. בשעה 13:54 זוהה מטוס 'בואינג' הנע במהירות של 750 קמ"ש בנתיב
ישיר לחציית תעלת סואץ והגעה לאיזור בסיס 'רפידים' של צה''ל בסיני. בשעה 13:56
הוקפצו שני מטוסי פאנטום אשר הגיעו במהירות למקום וב-14:03 הטייסים הישראלים זיהו
את המטוס החודר כמטוס חברת תעופה לובית. וילונות הנוסעים היו מוגפים והטייסים לא
יכלו לדעת האם המטוס מלא בנוסעים או ריק. הטייסים הישראלים החלו לסמן ולהבהיר
לטייסים הלובים כי הם נדרשים לסטות לעבר נחיתה בקרבת בסיס 'רפידים'. למרות שהיה
ברור שהלובים מבינים את המסרים, הם לא שעו לדרישה הישראלית, שינו את מסלול הטיסה
לכיוון מערב ופנו לעבר למצרים.
הטייסים
הישראלים דיווחו לאחור וקיבלו הוראה להמשיך לדרוש את נחיתת המטוס בשטח ישראל. ב-14:06
ניתנה הוראה על ידי מפקד חיל האוויר לירות טילי אזהרה. לאחר שגם הטילים האלו לא
גרמו ללובים להתחיל בנחיתה, ב-14:08 אישר הרמטכ''ל להנחית את המטוס בכוח, אם צריך
תוך שימוש באש. כמה שניות לאחר מכן ירה ופגע אחד הפאנטומים בכנף ימין של מטוס
הנוסעים. המטוס הלובי עדיין לא החל בנחיתה וניסה להמשיך לחזור למצרים, פעולה
שהובילה לעוד ירי במטרה לגרום למטוס לבצע נחיתת חירום בשטח מדינת ישראל. בשעה
14:11 המטוס יורט סופית והתרסק 20 ק"מ מזרחית לתעלת סואץ.
דוד
אלעזר הרמטכ''ל היה באותה השעה במקלחת והוקפץ החוצה לקבל את ההחלטה המכריעה האם ליירט
או לא. בשיחתו עם ראש חיל האוויר שכנע אותו מרדכי הוד כי זוהי בראייתו הפעולה
הנכונה. לאחר שהחליט להפציץ עוד הספיק אלעזר לשוחח עם ראש אמ''ן אלי זעירא, אשר
ניסה לשכנע אותו שלא יפרש טעות אזרחית של טייס כמעשה לחימה. למרות ששיחתו עם זעירא
השפיעה על אלעזר הוא לא הספיק לשנות את החלטתו והמטוס יורט.
באחת
משיחות ההבהרה שנערכו לאחר מעשה טען הרמטכ''ל: "בשעה שנתתי את האישור למפקד
חיל האוויר [...] לא עלה בדעתי שמדובר במטוס מלא נוסעים. היה לי ברור שיש כאן מטוס
חשוד, שיש לו אינטרס עליון לא לנחות אצלנו – מה שהגביר אצלי את הרצון להנחית אותו
אצלנו, ואפילו בסיכון שהוא יופל".
על טיסה
114 של 'ליביאן אירליינס' היה צוות טייסים צרפתי, טייס משנה לובי ו-113 נוסעים.
סופת חול באיזור צפון סיני הפריעה למטוס ושינתה את מסלול הטיסה התקין. הטיסה
הופעלה על ידי מכשור אוטומטי לאור הראות הלקוייה, והטייסים לא שמו לב לסחיפה החזקה
מזרחה שהתרחשה לאור הרוחות החזקות. ממיטתו בבית החולים בבאר שבע טען טייס המשנה
הלובי ששרד את ההתרסקות כי הצוות ראה וזיהה את המטוסים הישראלים, אך הטייסים טעו
והניחו כי אלו מטוסי 'מיג' מצריים, אשר אמורים ללוות אותם בטיסתם חזרה למצרים.
טייס
המשנה הוסיף כי: "כאשר התברר לנו כי אנו נמצאים בשטח שבשליטת ישראל נפל עלינו
פחד גדול והחלטנו לנסות לצאת מתוך המרחב האווירי של ישראל בלי לציית לאותות".
לאחר מכן טען בנוסף כי הטייסים ידעו על יחסי העוינות בין ממשלת לוב לישראל ולכן הם
החליטו בכל מקרה לחזור למצרים.
בהתייחס
לפרשה טען ימים לאחר מכן היועץ המשפטי מאיר שמגר כי אין צורך בועדת חקירה. טענתו
הייתה כי אין צורך לברר מי נתן את ההוראה לאור לקיחת האחריות האישית של הרמטכ''ל ובנוסף,
בראייתו מינוי ועדת חקירה ירמז על חוסר ביטחון בהתנהלות צה''ל. לשמגר היה ברור כי
הפעולה בוצעה על פי כל ההסדרים והחוקים הבינלאומיים. מספר חברי אופוזיציה לא
הסכימו עימו, כדוגמת מנחם בגין אשר טען כי: "אין לי שום ספק שעלינו למנות
ועדת חקירה [...] מעמדה המוסרי של מדינת ישראל מועמד בסימן שאלה [...] בכל זאת, נהרגו
מאה איש, אנשים, נשים וילדים".
ועדת
החקירה לא קמה לבסוף. במדינות שונות זומנו שגרירי ישראלי ונדרשו לתת הסברים, מעשי
אנטישמיות התרבו באירופה ובעולם הערבי התעצמו עוד יותר הקריאות כנגד ישראל. ימים
לאחר ההתרסקות זומן שגריר צרפת בישראל לשר החוץ וקיבל הסבר מעמיק על התקרית
המצערת. שבועות לאחר המקרה עוד ניתן היה למצוא בתקשורת העולמית התייחסויות
לאגרסיביות והמיליטנטיות של הצבא הישראלי. אווירת המלחמה והשנאה בין ישראל למצרים התגברה,
ונראה כי היה זה עוד צעד בדרכן של ישראל ומצרים לעבר מלחמת יום הכיפורים.
שרידי המטוס:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה