זה קרה
ביוני 1948. מפקד חזית ירושלים בצה''ל, הקולונל האמריקאי דוד מרכוס, התעורר לאחר
השעה שלוש לפנות בוקר במחנה הצבאי שבקרבת אבו-גוש. מרכוס שיצא לבוש רק בתחתונים בכדי
להטיל את מימיו לא שיער שיתחלפו השומרים עד שיחזור. בשובו למחנה ענה באנגלית לבקשת
השומר להזדהות והשומר שלא הבין את השפה ירה בו כאשר זה ניסה להיכנס למחנה בחושבו
שהוא אויב. כך הגיע סיום מביש לחייו המופלאים של קולונל מרכוס, אשר נלחם באירופה
כנגד הנאצים והתנדב לצה''ל לאור בקשתו האישית של דוד בן-גוריון.
דוד
מרכוס נולד בפברואר 1901 למשפחה יהודית בת שמונה נפשות שהיגרה לארה"ב מרומניה.
מרכוס סיים את לימודיו בתיכון בשנת 1919, והחל את לימודיו בקולג' בניו-יורק אך תוך
שנה וחצי עזב לאקדמיה הצבאית 'ווסט-פוינט'. כבר בצעירותו נודע כאדם מוכשר, הן בפן
הלימודי לאור ציוניו והן בצד הפיזי, כאשר היה מתאבק מוכשר בקרבות אגרוף. ב-1924
סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית כחניך מצטיין ושירת שנתיים בחיל הארטילריה עד
שחרורו בדרגת סרן. בתפקידיו אלו וגם בהמשך עסק רבות בתכנון והדרכה צבאית. בשנים
הבאות שלאחר שחרורו למד מרכוס משפטים במסגרת לימודי ערב, ועבד כעורך דין וכנציב
בשרות בתי הסוהר, תחומים בהם התקדם והתפתח בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה.
בשנת
1940 התנדב מרכוס לצבא האמריקאי. לאור רוחות המלחמה הנושבות מרכוס לא הצליח להתרכז
ולהמשיך בתפקידיו המשפטים. עד לשנת 1946 עת חזר לאזרחות הוא הספיק לעשות רבות
בתחומים שונים בצבא האמריקאי, החל מפועלו בפרקליטות הצבאית ובמנהל האזרחי שעתיד
לקום באירופה ועד ללחימה פעילה באדמת אירופה, צניחה בצרפת והרג חיילים גרמנים. על
פעולותיו זכה במספר רב של עיטורים ואותות גבורה. מאורע משמעותי שהשפיע עליו וינחה
אותו בעתיד היה פגישתו עם הניצולים היהודים שהדהימו וזעזעו אותו במצבם הנוראי.
לאחר
המלחמה חזר מרכוס לעבודתו האזרחית אך לא לזמן רב מדי. באותה תקופה ביישוב הארץ
הישראלי תחת החסות הבריטית ערך בן-גוריון את הסמינר המפורסם שלו לבחינת מצב
הביטחון בארץ. במסגרת קבלת תיק הביטחון מידי הסוכנות היהודית בן-גוריון סקר ובחן
את המצב הביטחוני והגיע למסקנה שכוחות הביטחון היהודי זקוקים בדחיפות לניסיון ולידע של מפקדים
בכירים בצבאות מערביים. בן-גוריון שלח שליחים בכדי לאתר דמויות רלוונטיות ואכן אחד השליחים הגיע
לדוד מרכוס בארה"ב וביקש ממנו להגיע לארץ ישראל ולתרום מניסיונו.
מרכוס
בחן את הבקשה, התייעץ עם אשתו והחליט להתנדב ולהגיע. בראשית פברואר 1948 הגיע
קולונל מרכוס לארץ והצטרף למאמצים לשיפור מצב הביטחון. מרכוס בחר את השם הבדוי
'מיקי סטון' והחל לבקשת בן-גוריון בסקירה מקיפה של כוחות הביטחון היהודים
הישראלים. בכתביו של בן-גוריון ניתן לראות את ההערכה הרבה לעבודתו היסודית ולמסקנותיו.
מרכוס התרשם מהאופי והרוח של הלוחמים הישראלים, אך הבין כי יש הבדל משמעותי בין
הרצוי, גוף צבאי סדיר ואחוד, לבין המצוי, כוחות לוחמים ספורדיים. בן-גוריון התייחס
לכך בכותבו כי לפי מרכוס יש לצה''ל חלקי גוף אבל אין גוף שלם, יש לצה''ל מפקדי
כיתות ומחלקות, אבל אין מפקדי פלוגות וגדודים. השניים הסכימו כי צה''ל עדיין לא
ידע כיצד להתנהל כמו גוף שלם וגדול. מרכוס בנוסף הצביע על הניגוד הגדול שבין בוגרי
הבריגדה היהודית והצבא הבריטי, אשר האמינו בחשיבות הסדר והארגון, לבין לוחמי ההגנה
שהאמינו כי עוז הלחימה הוא המאפיין החשוב ביותר.
בן-גוריון
היה מרוצה ביותר מהתנהלותו של מרכוס ואף רצה למנותו לסגן הרמטכ''ל. במכתבו למשה
שרת וגולדה מאיר אשר שהו בארה"ב כתב המנהיג היהודי כי מרכוס הוא 'ברכה רבה'
וכי יש לנסות ולחפש באמריקה עוד שדומים לו. בן-גוריון תמך בהצעותיו של מרכוס לארגן
תוכנית הדרכה כוללת אשר תקדם את צה''ל לכיוון אסכולת הלחימה הצבאית המערבית
והמסודרת. לצד עבודת המטה הרחבה מרכוס ניהל גם פעולות נקודתיות, והיה אחראי על
תכנון מערכות הלחימה בירושלים ובנגב, כאשר בכל פעם שהמצב התדרדר בן-גוריון שלח את
הקולונל האמריקאי לנסות ולהציל את המצב. כך מונה מרכוס למפקד חזית ירושלים בתקופה
הגורלית של סוף מאי 1948.
בתפקידו
זה נגדעו חייו של המצביא האמריקאי על ידי ירי בשוגג. דוד מרכוס נהרג ב-11 ליוני
1948, ולאחר מותו ניתנה לו דרגת אלוף, ובכך היה לאלוף הראשון שנהרג בצה''ל. במכתב
הניחומים שכתב בן-גוריון לאשתו של מרכוס הוא התייחס למעלותיו: "כולנו הכרנוהו
זמן קצר בלבד, אך הוא נמנה על אותם אנשים נדירים שטוהר ליבם מפיק מזולתם מן הרגע
הראשון את מיטב מה שיש בהם [...] יום מותו יהיה לנו יום אבל למשך כל ימי חיינו,
ואת ילדינו ונכדינו נחנך לאהוב ולהעריץ את החייל האמריקאי שבא לעזרתנו במאבק הזה
הקשה והנואש [...] רבים יכלו לבוא, אך הוא היה היחיד שבא ולעולם לא נשכח זאת".
דוד
מרכוס מונצח בדרכים רבות ובמקומות שונים, בין היתר ברחובות רבים ברחבי המדינה, באנדרטה
בקריית יערים ליד המקום בו נהרג, ביישוב משמר דוד ובשכונת נווה דוד בעיר תל-אביב.
בשנת 1963 יצא לאור ספרו הביוגרפי של טד ברקמן 'האלוף' המתאר את סיפור חייו הייחודי של
מרכוס. בעקבות הספר הוסרט בשנת 1966 הסרט 'Cast a Giant
Shadow' בהשתתפות כוכבי הוליווד רבים, כאשר קירק דאגלס
משחק את מרכוס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה