זה קרה בשנת 1949. יגאל
מוסינזון, סופר מוכשר וחבר קיבוץ נען, החל לפרסם בעיתון 'משמר לילדים' סיפורים על
חבורת ילדים סודית והרפתקנית אשר התמודדה בימי המנדט עם אויבי מדינת ישראל, בראשם
הבריטים והערבים. בשנת 1950 הסיפורים נקבצו והחלו לצאת כסדרת הספרים 'חסמב''ה',
אשר התפשטה כאש בשדה קוצים ובמהרה נתפסה כתופעה תרבותית בקרב ילדי מדינת ישראל
הצעירה. סדרת הספרים לא רק עניינה והעבירה את זמנם הפנוי של ילדי הדור, אלא גם
השפיעה ועיצבה את תפיסת עולמם. בראייתי אין ספק כי ל-'חסמב''ה', בין היתר, היה חלק
בהפיכת החברה הישראלית בשנות החמישים לחברה מיליטנטית וכוחנית.
יגאל מוסינזון נולד במושב 'עין גנים' בדצמבר 1917. הוא למד בבית הספר החקלאי בבן-שמן ולאחר מכן בשנת 1938 עבר להתגורר בקיבוץ 'נען'. בשנת 1943 הצטרף לכוחות הפלמ''ח וביוני 1946 נעצר במסגרת פעולות ה-'שבת השחורה'. במהלך מלחמת העצמאות שירת כקצין תרבות בחטיבת גבעתי. עד למותו בשנת 1994 עסק רבות בכתיבה והמצאת פטנטים. מוסינזון זכה במספר פרסים לאור יכולותיו ומעלותיו כסופר, בין היתר פרס אוסישקין בשנת 1953 על הספר 'דרך גבר' ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים בשנת 1983. בשנת 1973 נהרג בנו עידו במלחמת יום הכיפורים.
הספר הראשון בסדרת הספרים
'חסמב''ה' נכתב בשנת 1950, ועד שנת 1953 פורסמו כבר עשרה ספרים אשר מיצבו את הסדרה
כשם דבר וכתופעה תרבותית במדינת ישראל הצעירה. עד שנת 1994 הסדרה עתידה הייתה
לכלול ארבעים וארבעה ספרים, אשר לאורך השנים היו חלק בלתי נפרד מחיי הילדים במדינת
ישראל. בספרי הסדרה מתוארים בצורה קיצונית ילדי ואזרחי ישראל מחד, ואויבי ישראל -
הבריטים והערבים - מאידך. אזרחי ישראל מתוארים כצברים חסונים, בוגרי תנועות הנוער
ברוח תנועות הפועלים והפלמ''ח, יפי הבלורית והתואר. השוטרים והחיילים הבריטים
מתוארים בצורה מגוחת ונלעגת ונתפסים כטיפשים ועצלים אשר נופלים כל פעם בתחבולות
בנאליות שילדי החבורה טומנים להם. לעומתם, בספריו של מוסינזון האויבים הערבים אינם
נתפסים כבריטים הנלעגים, כי אם כמאיימים, אכזריים ורשעיים.
הופעתם הראשונה של הערבים
בסדרת הספרים הייתה בספר השלישי בסדרה, שם התגלו כעבריינים רודפי בצע ועיקר הסכסוך
בינם לבין החבורה לא נבע סביב רקע לאומי כי אם פלילי. בספרים הבאים, לאחר שמיצה
מוסינזון את העיסוק באויב הבריטי, התקדמו הערבים למרכז הבמה הספרותית של מוסינזון
והתקבע מעמדם כאויב המרכזי של מדינת ישראל וכתוצאה מכך של חבורת 'חסמב''ה'. הערבים
מתוארים כמפלצות, לעיתים לא אנושיות, אכזריים וקשוחים, פרועים ומפחידים. להלן כמה
דוגמאות:
"פני השודד היו מחרידים כמסכה קפואה, עיניו היו ריקות מכל מבע, שפתיו הדקות היו מעוותות ברוע לב ואכזריות, כמה צלקות נוספות השלימו את דמותו המפלצתית"
"הם היו נערים עבריים בודדים בלב הרובע הערבי, ממש בלוע האויב האכזרי אשר הרס ושרף את גוש עציון והפגיז בתותחיו יומם ולילה את עיר הקודש ירושלים"
"היה זה קרב בכוחות בלתי שקולים: מהער אחד קומץ נערים נלהבים, ומן העבר השני שודדים פרועים ואכזריים שאינם יודעים כל מעצור ורחמים"
"השיבו אש! אש! אהוד ועוזי לחצו על המקלעים. הרביצו במנוולים! צעק אהוד השמן בכעס ובהתלהבות הקרב. אש בלבם של בכורי השטן !"
לצד התיאורים המילוליים, דמויות הערבים בסדרת הספרים אוירו לאורך השנים בשני מצבים, כאשר הם חופשיים או לאחר שנלכדו על ידי חבורת 'חסמב''ה'. בהיותם חופשיים איוריו וציוריו של שמואל כץ המאייר ביטאו בצורה ברורה דמות מאיימת ומפחידה אשר כולה משדרת רוע, כעס ופראיות. הערבים נושאי נשק, אקדח, רובה, סכין או שוט בעלי מדים וכאפיות. במצבם השני, לאחר שהפסידו במאבקם לילדים הישראלים, הערבים אמנם נושאי נשק, אך הפעם מתוארים ככנועים הנתונים לחסדי ילדי החבורה:
שנות החמישים היו קשות
ומתוחות במדינת ישראל, החל מהקשיים הכלכליים הכבדים וכלה במצב הביטחוני הנפיץ לאור
ההסתננויות בגבולות ופעולות התגמול, בעיקר של יחידת הצנחנים 101 שראויה להתייחסות
בבלוג נפרד. התגובות הישראליות לתקיפות החוזרות ונשנות של הערבים התבטאו ברצון עז
לנקמה ובהתחזקות הזרם הניצי והמיליטני במדינה. תקופה זו הייתה כר פורה למיצוב
הערבים כאויב מפלצתי, וכפי שאפשר לראות בדוגמאות לעיל, לדעתי סדרת הספרים 'חסמב''ה', כמשפיעה ומושפעת, יכולה לשמש כעוד
מאפיין של החברה הישראלית בשנים אלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה