זה קרה
ביוני 1977. ראש הממשלה מנחם בגין, אשר חודש קודם לכן הפתיע את מדינת ישראל
ב-'מהפך' המפורסם ועלייתו לשלטון, הוביל עוד מהלך מפתיע. לנוכח מצוקתם של פליטים
וייאטנמים אשר ברחו ממדינתם לאור מלחמת ויאטנם, הודיע ראש ממשלת ישראל כי הוא מוכן
לקלוט פליטים ואף להעניק להם אזרחות ישראלית.
במשך
עשרות שנים היה מנחם בגין דמות אופוזיציונית בפוליטיקה הישראלית, לעיתים מוקצת
מחמת מיאוס על האליטה השלטת של תנועת העבודה. לצד זאת, הוא ומפלגתו הצליחו החל
מסוף שנות השישים להתקרב לקונצזוס הישראלי. ניתן לומר כי המעשה המשמעותי ששינה את
תדמיתו של בגין היה קריאתו ערב מלחמת ששת הימים לבן-גוריון לחזור לראשות הממשלה.
בצוק העיתים בגין הפתיע ותמך באויבו הגדול משכבר הימים. אמנם בן-גוריון לא חזר, אך
דמותו של בגין השתנתה קמעה בעיני הציבור וקברניטי הממשלה. במשא ומתן להקמת ממשלת
אחדות לאומית במאי 1967 תבעה המפלגה הדתית לאומית את צירופה של מפלגת גח''ל בראשותו
של בגין לממשלה. בגין אכן הצטרף לקואליציה בפעם הראשונה ונתמנה לשר ללא תיק. גם
בשנת 1969, כאשר גולדה מאיר הקימה ממשלה היא הזמינה את גח''ל ובגין להשתתף בה.
לצד
העמעום שחל בדמותו הקיצונית של בגין, השמאל הישראלי התדרדר במהירות. מלחמת יום הכיפורים
פגעה קשות באמינות הממשלה בעיני הציבור והמאבקים הבלתי פוסקים בין פרס ורבין כמו
גם פרשות שחיתות רבות שנחשפו החלישו את מפלגת העבודה. בבחירות במאי 1977 הצליחו
בגין ומפלגתו לראשונה לזכות במירב הקולות, עובדה שהובילה את חיים יבין להכריז את
הקריאה המפורסמת: "רבותיי, מהפך !".
בגין היה
ללא ספק ראש ממשלה שונה משהכיר העם הישראלי, ועל כך ניתן לדבר רבות. ארצה כאן
להתייחס רק לאירוע ייחודי אחד שאירע כארבעה שבועות לאחר כניסתו לתפקיד.
ב-12
ביוני 1977 נתקלה אניית משא ישראלית אשר הפליגה בקרבת החוף הוייטנאמי בספינת דיג
רעועה אשר המנוע שלה שבק והיא קוראת לעזרה. על הסיפון היו 30 גברים, 16 נשים ו-20
ילדים, אשר היו ללא מזון ומשקה כארבעה ימים. רב החובל הישראלי מאיר תדמור העניק
עזרה ראשונה לניצולים, אשר היו פליטים ויאטנמים שברחו בתום המלחמה במדינתם. תדמור
שביקש ממנהלו להבין מה יש לעשות עם הפליטים קיבל הנחיות שלא למסור אותם למשמר החוף
הוויאטנמי מחשש לחייהם, ולהמשיך במסע הספינה לעבר טייוואן.
לצערם של
תדמור, מנהלו ובוודאי של הפליטים – ההנהגה הטייוואנית סירבה לקבל את הפליטים.
טיוואן, כמו גם מדינות רבות אחרות, לא רצו להתערב בסכסוך הפנים וייאטנמי. הסוגייה
המוסרית הגיעה בישראל עד לשולחנו של ראש הממשלה. בגין, שזכר השואה ליווה אותו
לאורך כל חייו, לא יכל שלא לפעול בנושא והכריז כי לא רק שיהיה מוכן לקלוט את
הפליטים, הוא אף יעניק להם אזרחות ישראלית. בנאומו אמר בגין: "עם ישראל, שידע רדיפות ויודע, אולי יותר מכל עם אחר, משמעות המושג פליט, לא יכול היה לראות בסבלם של אומללים אלה".
66
הפליטים הגיעו לטייוואן, הועברו להונג קונג ולבסוף הוטסו לישראל ושוכנו באופקים. בשנת 1979 אירועים דומים
חזרו על עצמם, ובסופו של דבר הגיעו לארץ כמה מאות פליטים וייאטנמים. הפליטים אמנם
ניצלו, אך רבים מהם לא רצו להשתקע בישראל ועזבו לאורך השנים. בכתבתו של יוסי קליין
['בעיית הפליטים', עיתון 'הארץ', אוקטובר 2005] ניתן לקרוא מה עלה בגורלם של חלק
מהפליטים שהגיעו ארצה והשתקעו במדינה.
החלטתו
זו של בגין להציל נפשות אמנם גררה ביקורת לגבי מהות ואופי אזרחי המדינה, אך בעיקר
תרמה לפוגג את תדמיתו המיליטנטית. בעיני העולם המערבי היה בגין בעיקר מנהיגו לשעבר
של האצ''ל אשר נתפס כמחתרת טרוריסטית רצחנית. החלטתו של בגין להציל ולקלוט את
הפליטים הדגימה את אופי השלטון הייחודי שלו, אשר עוד עתיד להפתיע רבים. אחד
המהלכים המרתקים שיבצע בגין בהמשך הוא ללא ספק הסכם השלום עם מצרים, אשר עתיד להוביל
את בגין 'הטרוריסט' לקבל את פרס נובל לשלום.
אחד מהפליטים הוייאטנמים
צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, משה מילנר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה