ביום
שבת, ה-24 לאוגוסט, הגיע שיח' הכפר הערבי קולוניה למושבה היהודית הסמוכה במוצא
והבטיח כי אנשי הכפר הערבי יגנו על היהודים השכנים מכל צרה אלימה שעלולה להגיע.
התושבים היהודים המעטים נרגעו קמעה, והופתעו כאשר עשרות ערבים חמושים באלות ומקלות
נכנסו לכפר החל משעות הצהריים והחלו להשתולל. משפחת מקלף, מראשוני המתיישבים במוצא
אשר ביתה היה בקצה המושבה, ספגה את ההתנפלות הברוטאלית ביותר באיזור.
הפורעים
שפרצו בחמת זעם החלו בהרג שיטתי, ותוך מספר דקות רצחו את אריה לייב אב המשפחה ואת
ילדיו רבקה, מינה ומשה, בני 18-24. מספר ימים לאחר מכן מתה מפצעיה גם אם המשפחה
חיה, ושני אורחים מבוגרים שהתארחו בביתם ונפצעו באירוע. הפורעים שרצחו את המשפחה
החלו בתהליכי הגניבה והביזה ולא התעניינו בניצולים שהצליחו לברוח. שני הילדים הצעירים,
מרדכי בן התשע ואחותו חנה בת האחת-עשרה קפצו מחלון הקומה השנייה וברחו. אחיהם הגדול
חיים, אשר הגיע לבית לאחר הטבח, אסף אותם יחד עם הפצועים והביאם לירושלים.
מרדכי מקלף הצעיר היתום הגיע לירושלים והתגורר אצל אחיו. הוא קיבל חינוך מסורתי ולמד בבית הספר תחכמוני. בתיכון עבר לחיפה ולמד בבית הספר הריאלי, ולאחר שסיים בשנת 1938 התקבל ללימודי הנדסה בטכניון. כצעירים רבים שלמדו בריאלי הצטרף לשורות 'ההגנה', ובהמשך גם לשורות 'פלוגות הלילה' של אורד וינגייט. ב-1940 בחר להצטרף לצבא הבריטי במסגרת המאמצים של היישוב היהודי לתמוך בבריטים בעת מלחמת העולם, והצטיין בתחומים שונים. מקלף נבחר להישלח לקורס קצינים, התקדם עד לדרגת מייג'ור (רב-סרן), נלחם בקרבות במלחמה מטעם הבריגדה היהודית והשתחרר מהצבא הבריטי בשנת 1946.
בחוזרו
לארץ לאחר המלחמה התיישב בפרדס חנה, וחזר לפעילות בארגון ההגנה, הפעם כמפקד גדוד
בחיל השדה של הארגון בחיפה. למקלף היה חלק מרכזי בניהול ובהשתתפות בקרבות רבים
במלחמת העצמאות, ובעת מינויו של יגאל ידין לרמטכ''ל בנובמבר 1949 מונה לסגנו. לאחר
שידין התפטר מהתפקיד בדצמבר 1952 התמנה הניצול מהטבח במוצא לראש המטה הכללי של צבא
ההגנה לישראל.
מקלף בן
ה-32 הסכים לשמש בתפקיד למשך שנה, ולאורך שנת 1953 עסק רבות בבניית מערך המילואים,
בשינוי דפוסי לחימת חיל הרגלים (בין היתר הקמת יחידה 101) ובניהול המשאבים שירדו
דרמטית לאחר מלחמת העצמאות, והרי זוהי הסיבה המרכזית למחלוקת של יגאל ידין וראש
הממשלה דוד בן-גוריון שגרמו לפיטורי הראשון.
מקלף
המשיך בשירות המדינה גם לאחר שהשתחרר, כיהן כמנכ''ל חברת החשמל ובמשך שנים לאחר
מכן כמנכ''ל מפעלי ים המלח (1955-1968). מקלף ניהל פרויקטים הנדסיים אדירי הקף
במסגרת תפקידו זה, בין היתר הקמת הסכרים השונים. עד למותו בשנת 1978 בהיותו בן 58 הספיק
מקלף לשמש גם כמנכ''ל המועצה לשיווק פרי הדר ומנכ''ל כימיקלים לישראל. למרדכי מקלף
ורעייתו אורה נולדו שני ילדים, אמיר ועידית.
מספרו
הביוגרפי של עמוס גורן על אודות חיי מקלף (מרדכי מקלף, פרקים בחייו של הרמטכ''ל
השלישי, הוצאת עם עובד 2002) ניתן להבין כי מרדכי היה אדם מופנם ושתקן, קשוח
וחרוץ. בעל דרישות גבוהות מחייליו ואנשיו שלא מוותר לעצמו ומצטיין בתחומים שונים,
הן בתחומי הספורט והצבאיות הפיזיים והן מבחינת יכולותיו הקוגניטיבית בעולם ההנדסה.
ניכר כי מקלף כמעט ולא התייחס בפרהסיה לאירועי ילדותו והשפעתם עליו, אך אין ספק כי
היו חלק מרכזי בדמותו והתנהלותו המורכבת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה