זה קרה בנובמבר 1942. הנער היהודי משה פלינקר החליט
לנצל את הזמן הרב שיש לו בהתחבאו מאימת הנאצים בבית מחסה בבריסל כדי להתחיל בכתיבת יומן. גם
אם משה לא נתכוון לכך, היום יומנו זה נחשב לתעודה היסטורית מרתקת, מרגשת
ובעיקר מלמדת, בין היתר על החיים הקשים של נערים יהודיים שומרי מסורת במהלך מלחמת
העולם השנייה ותקופת השואה.
משה זאב פלינקר נולד בהולנד באוקטובר 1926 למשפחה
יהודית חסידית. הוריו של משה נולדו בפולין ועברו לעיר האג שם גידלו את משה וששת
אחיו. כבר מילדותו הסתמן משה כילד חכם ומהיר-תפיסה ולמד מקצועות חול כמו גם לימודי
תורה, אם בבית הספר או באופן עצמאי בעזרת ספרים שהשיג. בהתאם לערכי המשפחה, הקפיד
משה על שמירת מצוות והכיר לעומק את סיפורי התנ''ך וההגות היהודית. דוגמא
לייחודיותו של הילד הייתה העובדה כי בבית המשפחה דיברו בשפה ההולנדית, אך משה שלט
כבר בנעוריו גם בעברית וביידיש וידע ברמות שונות צרפתית, אנגלית, גרמנית, לטינית
ויוונית.
סיפורה של משפחת פלינקר מקבל תפנית כואבת כאשר
גרמניה הנאצית פולשת להולנד במאי 1940. יהדות הולנד נפגעה קשות מהגזרות האנטישמיות
וכך גם משה ומשפחתו, אשר תנאי חייהם הלכו מדחי אל דחי. בשנת 1942 הצליחו הוריו של משה
לברוח עם הילדים לבלגיה, שם הם מצאו בית מחסה וחיו כפליטים תחת זהות בדויה. משה
כמעט ולא יצא מבית המחסה לאור חששם של בני המשפחה שיזהו אותו כנער יהודי בבלגיה
הכבושה, והקדיש זמן רב במחבוא לכתיבת יומנו אישי. המשפחה הצליחה לחיות באופן זה
כשנתיים, עד שבאפריל 1944 הגיעו אנשי הגסטאפו לבית המשפחה, לאחר שקיבלו דיווח
ממלשין מקומי. משה, הוריו וחלק מהאחים נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ משם לא חזרו.
בנות משפחת פלינקר אשר הצליחו לשרוד את המלחמה חזרו
לבית המחסה בו הסתתרה המשפחה ומצאו שלוש מחברות, יומניו האישיים של משה. מאות דפים
בשורות צפופות של מלל עברי, כולל שרטוטים וציורים. הנער הכלוא תיעד בהיחבא את
קורותיו, מחשבותיו ורגשותיו החל מסוף נובמבר 1942 ועד לספטמבר 1943. יומניו של משה
ללא ספק מהווים תיעוד מרתק ומרגש לתקופה הסוערת והדרמטית בחיי המשפחה והעם היהודי
במערב אירופה.
משה התעניין מאוד בארץ ישראל ובציונות, ומעיון
ביומניו ניתן לראות כי ראה את עצמו מגיע לארץ ואף שואף וחולם על תפקידי הנהגה
בקהילה היהודית בישראל. במחברות היומן ניתן לראות כיצד משה עוסק באינטנסיביות
בלמידת השפה הערבית שתוכל לשמש אותו לכשיגיע לאיזור, הוא אף קיים שיעורים פרטיים
עם מורה ללא ידיעת הוריו. לאורך היומן משה מציין מאורעות מדיניים אקטואליים בעולם
ומנתח לדעתו את התקדמות המלחמה, הוא משווה אירועים במלחמה לסיפורי התנ''ך ולספרות
יפה ומייחל לסיום הלחימה ולרגיעה. היריעה קצרה מלפרט ולנתח את היומן, ומי שמעוניין
בכך מוזמן לחפש את המהדורה המודפסת של יומני משה פלינקר אשר פורסמו בשנת 1958 תחת
השם "הנער משה: יומנו של משה פלינקר". אזכיר רק ציטוט אחד, כאשר במסגרת
הרהוריו כותב משה הנער המתוסכל: "הרהרתי אם באמת כדאי להיות בן עם
"נבחר" כזה – אבל בעצם חושבי הרגשתי שאין להרהורי שום ערך. אם כדאי אם
לא כדאי – נבחרנו פעם וחסל. היו עתים והתגאיתי בזה שהייתי בן לעם נבחר זה. אבל
עתים אלה כבר עברנו זה מכבר. אינני יכול לאמור ששונא אני את הבחירה הזאת, אבל
מלאהוב אותה אני עוד רחוק מאד. מתי נראה כבר בפרי עמלנו, מתי, מתי, מתי".
אי אפשר שלא להשוות את סיפורו של הנער מהאג לסיפור
הנערה מאמסטרדם. הכיצד יתכן כי סיפורה של אנה פרנק, שהייתה צעירה ממשה רק בשלוש
שנים, נודע בריש גלי, הוסרט, הומחז ותורגם לעשרות שפות ואילו סיפורו של משה כמעט
ונשכח? יתכן והתשובה קשורה לסגנון הכתיבה הנעים והקולח של פרנק למול ההגיגים
הפילוסופים של משה, או אולי היותה ילדה חילונית אופטימית למול נער דתי ספקן. אנה
פרנק כתבה ביומנה "אני אוהבת את ההולנדים, אני אוהבת את ארצנו, אני אוהבת את
השפה ואני רוצה לעבוד כאן. ואפילו אצטרך לכתוב למלכה בכבודה ובעצמה, לא אנוח עד
שאשיג את מטרתי". לעומתה כתב משה בדפים האחרונים של יומנו "עוד מעט ועלינו
לשמים לפני כסא אלוקים, אלוקי ישראל" ובהמשך "עוד לא אבדה תקוותנו,
התקווה משנות אלפיים, להירחם מאלוקינו, אלוקי ציון וירושלים". שוני או דמיון
? השאלה נשארת פתוחה. בסופו של דבר גורלם של השניים היה זהה.
תמונתו של משה ודף מהיומן:
תמונתו של משה ודף מהיומן:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה