זה קרה במרץ 1954 / על יואל פלגי, ישראל קסטנר ו-'אמת' היסטורית

זה קרה במרץ 1954. במסגרת משפטו המתוקשר של ישראל קסטנר הוזמן להעיד הצנחן הארץ ישראלי יואל פלגי אשר נשלח להונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה. פלגי, צנחן שהצליח לחזור ארצה בחיים, היה באותה עת גיבור ישראל. בשנת 1946 התפרסם ספרו 'רוח גדולה באה' אשר גולל לפרטי פרטים את קורותיהם של הצנחנים באירופה. בין היתר היה הספר המקור הכמעט בלעדי לתיאור פועלם של פרץ גולדשטיין וחנה סנש הצנחנים עד להירצחם. ספרו של פלגי נמכר כאש בשדה קוצים והציב את הצנחן ששרד במעמד גבוה במדינת ישראל הצעירה שלאחר השואה. מעמדו זה השתנה ללא היכר במהלך המשפט.

פלגי נולד בהונגריה בשנת 1918 ועלה ארצה בשנת 1935. הוא עסק בפעילות אינטנסיבית במסגרת ארגון ההגנה והמוסד לעליה ב', והיה מהראשונים שהתנדבו לפרוייקט הצנחנים הארצ-ישראליים של הבריטים בשנת 1943. באפריל 1944 צנח יחד עם פרץ גולדשטיין ביוגוסלביה והשניים הצליחו לפעול יחד עם פרטיזנים ולחדור לבודפשט בהונגריה, שם כבר הייתה חנה סנש לאחר צניחתה. שלושת הצנחנים ניסו להתחיל בפועלם להצלת יהודי הונגריה, אך סנש נעצרה בקרבת הגבול ההונגרי ושני הצנחנים האחרים החליטו ליצור קשר עם מכרם מילדות שעתה שימש כנציג יהודי בכיר למול השלטונות – ישראל קסטנר.

קסטנר באותם ימים היה ראש ועד העזרה וההצלה בהונגריה, ומי שעמל על עסקת 'אנשים תמורת סחורות' למול אייכמן ונציגיו. הרעיון המרכזי היה להעביר לגרמנים אלפי משאיות עמוסות מזון וציוד תמורת אישורים להוצאת יהודים ברכבות מהונגריה לשוויץ. הדבר האחרון שקסטנר היה זקוק לו, בשלבים סופיים של סגירת העסקה, אלו הצנחנים מארץ ישראל שיפריעו למהלך העניינים ויסכנו את ההסכם. היום ידוע לנו כי ספק רב אם עסקה שכזו הייתה נחתמת, וכי קסטנר לא היה בסוד העניינים של הגרמנים אשר לא נראה כי התייחסו ברצינות לכוונותיו. בכל מקרה, רכבת אחת של יהודים מיוחסים שרובם היו אמידים ומימנו את הוצאות הרכבת, אכן יצאה והצילה אלפים. סיפורו של קסטנר ופועלו נדון בהרחבה במשפט שהתנהל נגדו בשנת 1954 כאשר הואשם בבגידה ושיתוף פעולה עם הנאצים. למשפט המפורסם והמתוקשר היה גם אופי פוליטי לאור זיהויו של קסטנר כאיש מפא''י. לאחר משפט ארוך, מורכב ומתוקשר השופט בנימין הלוי קבע ביוני 1955 בבית המשפט המחוזי כי קסטנר 'מכר נשמתו לשטן' וכי הוא אשם בבגידה. קסטנר, שהשווה את המשפט ל-'משפט דרייפוס' ודבק בחפותו, ערער לבית המשפט העליון. במרץ 1957, עת הדיונים בערעור מתנהלים, קסטנר נרצח ביריות אקדח תחת ביתו בתל אביב. בינואר 1958 קסטנר טוהר בבית המשפט העליון מכל אשמה.

נחזור לסיפורו של פלגי. לאחר שהצנחנים הגיעו לקסטנר, הציע האחרון לשניים להתחזות לשליחים בריטים בהקשרי העסקה במטרה לתת תירוץ לשהותם בבודפשט. פלגי אכן הגיע לפגישות עם הגסטאפו בנושא העסקה, אך בהמשך הדרך העניינים הסתבכו. תוך זמן מועט הוצאה סנש להורג, פלגי הואשם כמרגל ונתפס על ידי השלטונות, ורק גולדשטיין הצליח להסתתר, אך בהמלצתו של קסטנר הסגיר עצמו לגסטאפו. ישנן עדויות והסברים שונים לפעולה האובדנית הזו, ועד היום הנושא לא ברור ונהיר. נראה כי הצנחנים חשבו שהסגרתם לגסטאפו היא שתוביל לסיכוי הטוב היותר לקיום עסקת קסטנר להצלת יהודים. השניים נשלחו למחנה השמדה, כאשר פלגי הצליח לקפוץ מהרכבת, לברוח ולהינצל ואילו גולדשטיין הובל למחנה ריכוז שם נספה. ניתן להרחיב רבות על האירועים המורכבים והמרגשים שעברו על הצנחנים ועל קסטנר, אך היריעה קצרה. אציין רק שהוריו של גולדשטיין היו מועמדים לצאת ברכבת קסטנר, ואכן הגיעו ארצה לבסוף. בהסגרתו העצמית של גולדשטיין הוא בוודאי הניח שהוא מקדם את הסיכוי להצלת הוריו.

לאחר חזרתו של פלגי ארצה בשנת 1945 הוא הצטרף לפעילות המוסד לעליה ב' וכתב את ספרו המרתק, אשר הציב אותו במעמד של גיבור לאומי. כפי שצוין, מעמדו זה השתנה ללא היכר לאחר חקירתו הצולבת של שמואל תמיר, עורך דין כריזמטי ומוכשר, אשר התייצב כנגד קסטנר כמו גם שלטון מפא''י וחקר בחריפות את פלגי כמשתף פעולה עם קסטנר. תמיר אשר נכנס בעובי הקורה ולמד את האירועים שהתרחשו בבודפשט לפרטי פרטים, מצא אי-התאמות וטיוח האמת בתיאורו של פלגי את המתרחש בבודפשט. בין היתר לא הזכיר פלגי בספרו את דרישתו של קסטנר מגולדשטיין להסגיר עצמו לגסטאפו. בעוד ספרו של פלגי הולך ונתפס לאורך המשפט המתוקשר כלא אמין, טען פלגי לבסוף, לאחר החקירה הצולבת והחדה, כי הוא כתב 'רומן' ולא ספר היסטורי.

תיאורו הבדיוני זה של פלגי את ספרו שעד אז נתפס כתיעוד מרתק של קורות הצנחנים פורסם ברבים, והבשורה הכתה גלים. מעמדו של פלגי השתנה לבלי הכר תוך זמן מועט. הוא אמנם היה צנחן שחזר מאירופה, אך עתה נתפס גם כשקרן אשר עיוות את המציאות, והכבוד הרב אליו זכה נשחק. בין היתר קיבל פלגי טלפון מעורך ספריו שביטל את ההצעה שעמדה על הפרק להוציא מהדורה מחודשת של הספר. פלגי שללא ספק היה גיבור יהודי במלחמה, כבר לא התאים לדמות הגיבור הלאומי.

פלגי נפטר בשנת 1978, לאחר שניסה מזלו בעולם הפוליטי ובמסגרות עסקיות שונות. ארצה לסיים בניסוחו המהדהד של פלגי, המתייחס בחוכמה ובחדות לדעת הקהל הישראלית כלפי הניצולים והנספים לאחר השואה:

"טרם השתחררנו ממלכוד עצמנו ועודנו נוהגים על פי הכלל: אם תצא ולא תחזור – גיבור תהיה, אם תצא ותחזור – תישפט, אם תשב ולא תעשה – תשפוט". ובכל זאת מסיים פלגי ואומר "מי ילך אם לא אני ? והם ילכו בדעתם שאם יחזרו – אולי יישפטו בידי אלה שלא הלכו".