זה קרה
במרץ 1944. חייקה קלינגר, ממנהיגות ולוחמות תנועת 'השומר הצעיר' בפולין, הצליחה בימי
מלחמת העולם לברוח ולהגיע לארץ ישראל. קלינגר, שעד לפני המלחמה ראתה במנהיגי
התנועה שהיו בארץ דמויות כל-יכולות, נפגשה איתם פנים אל פנים לאחר הסבל הנורא של
חברי התנועה בפולין. המפגש הדרמטי בין הנהגת תנועת 'השומר הצעיר' לבין הנציגה האירופאית
למודת הסבל הוביל לעימות בלתי-נמנע ובו עלו התסכולים והאכזבה לאור הנטישה הגדולה
והאסון הנורא.
בשנת
1939 הייתה תנועת 'השומר הארצי' העולמית בעלת שני אגפים: תנועת ההתיישבות, 'הקיבוץ הארצי', שמנתה 7,000 איש בארץ ישראל ותנועת
הנוער 'השומר הצעיר' שמנתה 70,000 איש, רובם באירופה במדינות שהצטרפו במהירות
למלחמת העולם. מנהיגי התנועה, מאיר יערי ויעקב חזן, אשר היו בארץ ישראל היו במשך
שנים מורמים מעם והובילו מבחינה אידיאולוגית ופוליטית את כלל התנועה. אנשי 'השומר
הצעיר' לפני המלחמה הזדהו באופן מוחלט עם תפיסות מנהיגיהם עד כדי שתפיסת עולמם
הייתה כי לישראל וליושבים בה חשיבות ראשונה במעלה, גם אם חיו באירופה.
הנהגת
התנועה בארץ ניהלה את החברים בחו''ל על ידי שליחת שליחים לאירופה. ניהול עשרות
אלפי החברים על ידי עשרות שליחים מהארץ היא עוד דוגמא לתלות של התנועה באירופה
בהנהגה בארץ ישראל. השיטה הניהולית שעבדה לפני מלחמת העולם קרסה בפריצת המלחמה. בכינוס
ארצי שאורגן בפולין ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה הובהר כי בראיית הנהגת 'השומר
הצעיר' התנועה עתידה לפעול בכל התנאים. ימים מספר לאחר הכנס אכן פרצה המלחמה, ובמהרה התפזרה ההנהגה הבכירה של הארגון בפולין. חלק מן ההנהגה גויס לצבא
הפולני וחלק נסחף בתנועת המוני הפליטים שהחלו לנוע מזרחה ולברוח מפולין.
נציגי
התנועה שנשארו בפולין גילו שכל השליחים הארצישראליים של התנועה נטשו וברחו.
השליחים השונים, אשר ראו איך העולם המוכר קורס לנגד עינהם והם נמצאים בסכנת חיים מיידית,
מיהרו לחזור לחיק משפחתם בארץ. במספר מקרים השליחים יצאו מהמדינה חרף הפצרות
חוזרות ונשנות של מנהיגי התנועה בארץ שלא ינטשו את משמרתם בשעה הקשה. קשה לשפוט את
השליחים בראייה היסטורית. במקרים מסויימים חברי התנועה באירופה הם אלו שניסו לשכנע
את השליחים לצאת מהמדינה. בצדק או שלא בצדק, בריחת השליחים הובילה לא רק לחוסר
בהנהגה מקומית אלא גם ניתקה את הקשר המכתבי שהיה קיים בין השלוחות באירופה להנהגה
בארץ. עשרות אלפי חברי תנועת ה-'שומר הצעיר' שהיו באירופה נשארו לבדם אל מול
התופת.
קשה לשער
ולתאר את עוצמת הלחץ והמצוקה של ההנהגה הצעירה שנשארה באירופה. בכירי התנועה
באירופה היו בני 20-23 והתמודדו עם מלחמה ואסונות באופן יומיומי. במקומות שונים
הצליחו אנשי התנועה לקיים פעילויות, אך ברוב המקרים השתדלו רק להחזיק מעמד יחדיו
ולשרוד. רובם המוחלט של חברי התנועה, כמו גם ההנהגה, נספתה בשואה.
במרץ
1944 הגיעה לארץ חייקה קלינגר, ממנהיגות 'השומר הצעיר' באיזור זגלמביה בפולין.
קלינגר הייתה דמות משמעותית ראשונה מטעם תנועת 'השומר הצעיר' שהגיעה לארץ לאחר
השואה. במפגש הבלתי נמנע בין קלינגר לבין מאיר יערי מנהיג הארגון נאמרו מילים קשות
מאוד על נטישה ואכזבה גדולה. בנאומה בפני הנהגת 'הקיבוץ הארצי' אמרה קלינגר: "שנים
על שנים חלמנו על פגישה עם הארץ ועם 'הקיבוץ הארצי' ועכשיו נתגשם חלומנו [...] בארץ
נוצרה השקפה רומנטית על החיים שלנו. הדבר לא נכון ומופרז. התקופה היא איומה. זהו
מאבק לחיים ולמוות [...] ועוד שאלה חמורה נעמדה לפנינו. מה גורל עתידה של הציונות,
לאור חיסול הנושא העיקרי של הציונות היהודית [...] מצד 'הקיבוץ הארצי' לא ראינו
דאגה גדולה לישוב היהודי בפולין. רצינו עזרה, נשק, אנשים. לא רצינו שתבכו אותנו".
בספרו של
ההיסטוריון אביהו רונן, בנה של חייקה קלינגר, הוא טוען כי אימו 'נידונה לחיים'.
קלינגר היא ששרדה מבין כל חבריה בזגלמביה והיא שנידונה להגיע
לארץ ולספר את סיפורם. קלינגר ניסתה וסיפרה, אך הדבר לא הקל על משאה. הנהגת התנועה בארץ
הייתה אז מוטרדת מהמשימות הרבות שעמדו לאחר המלחמה לפניה, ולאו דווקא התפנתה להתנצל או
לתמוך בניצולים. קלינגר, כמו ניצולים נוספים, הגיעה לארץ בריאה בגופה אך פגועה נוראית בנפשה. היא ניסתה להמשיך את חייה בארץ, אך התקשתה בכך לאור הזכרונות
והטראומות. באפריל 1958, בערב יום הזיכרון ה-15 למרד גטו ורשה, התאבדה.
סיפורה
האישי של קלינגר הוא דוגמא לסבל הרב שעבר על הניצולים שהגיעו לארץ. ייחודיות
הסיפור בראייתי הוא שקלינגר מסמלת את סיפורה של תנועת 'השומר הצעיר', אשר מצד אחד
ננטשו על ידי ההנהגה בארץ והשליחים ומאידך נלחמו ככל יכולתם, בין היתר בגטו ורשה.
סיפורה של קלינגר מתואר בצורה מרגשת ומרתקת בספרו המומלץ של אביהו רונן 'נידונה לחיים',
אשר יצא בהוצאת אוניברסיטת חיפה וידיעות ספרים בשנת 2011.
חייקה קלינגר ושער ספרו של בנה, אביהו רונן:
חייקה קלינגר ושער ספרו של בנה, אביהו רונן:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה