זה קרה באוקטובר 1956 / על אלכסנדר יולין, בגידה במולדת ו-'סוף מעשה במחשבה תחילה'.

זה קרה באוקטובר 1956. אלכסנדר יולין, לוחם פלמ''ח אשר שימש גם כקצין תרבות, הועמד למשפט בעוון בגידה במולדת. יולין, אשר בחר לצאת להרפתקה מפוקפקת, ביקר בסוכנויות ביון זרות בעולם בכדי לפרסם מידע על צה''ל ולבסוף בחר לחזור לארץ ולהציע לשמש כסוכן כפול. ברגע שהגיע ודיווח על מעשיו נעצר, נשפט ונידון למאסר, וכפי שנאמר 'סוף מעשה במחשבה תחילה'.

יולין נולד בשטחי אוקראינה בשנת 1912 ובתור נער נשלח לצבא האדום ושירת בו עד לשנת 1948, היא השנה בה בחר לעלות לארץ ישראל. יולין התגייס לחטיבת הנגב של הפלמ''ח בפיקודו של עוזי נרקיס, לחם במלחמת העצמאות ואף נפצע בקרבות מבצע 'יואב'. לקראת תום המלחמה הועבר לשמש כקצין תרבות, פוליטרוק, במבצע 'עובדה' והוא אחד מהקצינים המופיעים בתמונה המפורסמת של תליית 'דגל הדיו'. יולין התקדם בצה''ל במהירות לדרגת סגן, הן מפני ניסיונו הצבאי והן מפאת גילו המבוגר.

לאחר המלחמה לא הצליח לבסס את עצמו כלכלית וחברתית. בשנת 1950 התחתן, אך כבר ב-1952 הסתבך בפרשיית הטרדה של חיילת נשואה ולאור כך נידון לשלילת דרגתו ושחרור מצה''ל. בשנת 1954 פתח עסק לגידול חזירים, אך לאחר זמן קצר העסק כשל, אשתו החדשה ובתה נטשו אותו והוא נשאר בודד בשיכון עמידר בתל אביב.

בפברואר 1956 החליט יולין כי הוא צריך לצאת מהארץ בכדי לשקם את חייו. הוא העלה רעיון להגיע לברית המועצות, במטרה לאסוף חומרים על הקהילה היהודית ולמכור אותם לעיתונות הישראלית. הוא יצא לאירופה במטרה להשיג אשרת כניסה לברית המועצות, הגיע לשוויץ ושם החל לסלף את האמת ולהסביר כי הוא פליט סובייטי וכי הוא רק רצה לברוח מישראל. השוויצרים לא האמינו לו והוא גורש לאוסטריה, ומשם הסיפור רק התדרדר.

יולין החל לעבור בין שגרירויות וסוכנויות ביון שונות בעולם, עבר שוב בשוויץ, אוסטריה, גרמניה וצרפת וניסה למכור את ידיעותיו וקשריו למרבה במחיר. גם הסובייטים וגם האמריקאים אליהם פנה בהצעה לריגול סירבו להצעותיו, ולבסוף מצא עצמו בשיח עם נציגי השלטון המצרי בפריז. הסוכנים המצרים התלהבו מהרעיון של מרגל ישראלי, שלחו אותו לקהיר וביקשו ממנו לספר את כל הידוע לו. לאחר מספר שבועות בהן שהה במצרים ודיווח ידיעותיו לביון המצרי, העניקו לו כ-1,500 דולר, קסת דיו סתרים וביקשו ממנו לחזור לישראל ולשמש כסוכן מצרי.

שירות הביטחון הכללי לא הכיר את יולין ולא חשד לרגע. למרות זאת, יולין נתפס במהרה. לאחר הגעתו ארצה פנה יולין בתמימותו או חוסר מחשבתו לעוזי נרקיס, מפקדו משכבר הימים שהיה דאז עוזרו של ראש אג"ם. יולין הודיע כי הוא ריגל לטובת מצרים ועתה הוא מעוניין לשמש כסוכן כפול. זמן קצר מאוד מרגע פגישתו עם נרקיס היה כבר יולין עצור, לאחר שנרקיס הזעיק את אנשי ביטחון השדה. 

בחודש אוקטובר 1956 החל משפטו של יולין והתקשורת סערה סביב הבוגד שנאשם בריגול. בדצמבר נדון לחמש שנות מעצר, לאחר שנקבע כי היה הרפתקן כושל וכי לא שימש כמרגל משמעותי. ערעורו של הנאשם נדון ולא התקבל ויולין אכן ריצה את עונשו במלואו. סיפורו של יולין הוא אחת מההצלחות של מרגל ישראלי ליצור קשר עם ביון זר ולהעביר חומרים, ללא ידיעתם של שירותי הביטחון. לצערו – הוא גם דוגמא למהירות שבא ניתן להרוס את כל ההישגים הללו בחוסר מחשבה ופעולה פזיזה.

כותרת עיתון מעריב מה-21 באוקטובר 1956: