זה קרה באפריל 1964 / על קלמן כצנלסון, 'המהפכה האשכנזית' וספר המטמא במגעו

זה קרה באפריל 1964. מדינת ישראל סערה בעקבות פרסום ספרו המזעזע של קלמן כצנלסון, 'המהפכה האשכנזית'. בספרו תיאר כצנלסון את המעמדות הגזעיים בארץ והסביר מדוע העם האשכנזי נישא על פני העם הספרדי. תגובות הגינוי ומאמרי השטנה כנגד כצנלסון היו כה רבים שהספר והסופר התפרסמו ונדונו אף בדיוני הכנסת. עד היום נשאר הספר לדיראון עולם כנקודת שיא גזענית במדינת ישראל.

קלמן כצנלסון נולד בשנת 1907 ברוסיה, שם גדל התחנך תחילה ב-'חדר' ולאחר מכן בבית הספר התיכון. בהיותו בן 14 ברחה המשפחה מרוסיה לפולין, ובשנת 1923 הגיעה המשפחה לארץ ישראל. כרבים אחרים שהגיעו לארץ בשנים אלו עבד כצנלסון בחקלאות, אך תוך שנים מעטות הבין כי הוא מוכשר יותר בעולם הכתיבה, העיתונאות והספרות והחל לפרסם מאמרים בעיתונים שונים. מרב פרסומיו היו בעיתוני הימין לאור דעותיו הניציות וקרבתו למפלגה הרוויזיוניסטית. כצנלסון היה חבר התנועה לאורך השנים ובין היתר נאסר ונכלא בשנות הארבעים בזמן פעילות האצ''ל כנגד הבריטים. דודתו של קלמן היא רחל כצנלסון שז"ר, ממובילות מחנה הפועלות הארץ-ישראלי ואשתו של הנשיא החמישי זלמן שז''ר.

פרסומו של כצנלסון הגיע בשנות השישים. בשנת 1964 פרסם את ספרו 'המהפכה האשכנזית' שהיה כה מטריד עד שעורר סערות עזות במהירות שיא והוביל לדיונים נוקבים בכנסת ובתקשורת הישראלית.

הספר נפתח במשפט: "עניינו של ספר זה הוא העם האשכנזי" ובהמשך כתב כצנלסון כי: "עם ישראל לא היה מעולם עם כי אם קבוצת עמים או חבר עמים". בעשרות העמודים הראשונים של הספר מנסה לתאר כצנלסון כיצד אירועי התנ''ך דומים מאוד למתרחש במדינת ישראל הצעירה, וכי המאבקים בין שבטי ישראל עודנם מתרחשים. לא חסרים לאורך הספר תיאורים קשים על היחסים שבין ה-'עמים':

"יהודי ספרד ויהודי אשכנז הם שני עמים אשר הצד המשותף להם מתבטא אך ורק בדת המשותפת ובאיבה מצד העמים הזרים. לא קל למצוא בין עמי אירופה שני העמים אשר השוני ביניהם הוא כה חריף [...] הציביליזציה האיתנה, ההמונית והמאסיבית של אשכנז הוכיחה שוב ושוב את עליונותה על הציביליזציה היהודית הספרדית החד-צדדית [...] יתרון אשכנז על ספרד הוא כל כולו פנימי ומקורו בעליונות הטבעית של הלאומיות האשכנזית על הספרדית".

"ההיסטוריה היהודית כאילו פילגה את חבר העמים היהודי לשני חלקים: אשכנז האדיר, המסתער, שופע כוח הנעורים והולך מחיל אל חיל ומצד שני העמים הספרדו-מזרחיים הרדומים, הנחשלים והמתנוונים [...] על עליונותו של אשכנז לגבי עמים יהודיים אחרים אף מיותר להרחיב את הדיבור [...] המפגש בין אשכנז והעמים הלא אשכנזיים הוא מפגש בין אחד מענקי העולם ובין חבורה של גמדים. כל אחד מן הגמדים האלו משמש מעין הוכחת עקיפין לאדירותו של אשכנז [...] הניסיון לחבר יחדיו את הננסים ולהציגם במלוכד מול הענק הוא מגוחך מלכתחילה, פרט אולי לקומבינציות בשדה הקלפי [...] סיטואציה זו יוצרת את המפגש המזעזע בין אתלט ובין שורת בעלי מומים קטנים".

במהלך הספר הביע כצנלסון תיאורים גזעניים, תכונתיים ואישיותיים על היהודים הספרדים ותיאר את השפלתם בארץ. הוא גם הציע  ללמד יידיש כשפת המדינה כדי לשפר את מצבם של דוברי הלדינו והערבית.

התגובות לספר לא איחרו לבוא. הביקורות סערו, אזרחים נגעלו וכתבו למערכות העיתון שהם מסתייגים מכל האמור בטקסט, פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הביעו שאט נפש. התקשורת הישראלית, אשר נהנתה מהפופולאריות של הסיפור, העמיקה את התחקירים ועודדה את השיח. באפריל 1964 פורסמה בעיתון מעריב כתבת תחקיר וראיון מקיף עם קלמן כצנלסון. כמה ימים לאחר פרסום הכתבה התייחס לכך דוד בן-גוריון, אשר באותה עת היה בפרישתו בשדה בוקר: "ראיתי הספר 'המהפכה האשכנזית'. אני מצטער שהעיתונות עושה לספר מכוער זה פרסום כה רב [...] אינו ראוי כלל לקריאה והוא מטמא במגעו [...] הייתי עובר בשתיקה של בוז וסלידה על ספר טיפשי זה".

הביקורת החריפה לא שינתה את דעותיו של כצנלסון, אשר שנים לאחר מכן הוציא גם ספרי המשך. 'המהפכה האשכנזית' היא סמל שיא לשסע העדתי שלצערנו ליווה את המדינה בשנותיה הראשונות ובתקווה יעלם ויתפוגג כליל עם השנים.