זה קרה ביוני 1931. בֶּבָּה אִידֶלְסוֹן,
שעד אז הייתה מוכרת בעיקר כאשתו של ישראל אידלסון, לשעבר מזכיר פועלי פתח תקווה,
חבר הוועד הפועל ועסקן ציוני, קיבלה את ההזדמנות שלה לפרוץ קדימה. חברות מועצת
הפועלות, לימים 'נעמת', חיפשו מחליפה זמנית למזכירות המועצה ובבה בת ה-36 עלתה
כמועמדת. אידלסון הסכימה להיכנס לתפקיד וכיהנה בו 43 שנים ברצף, שנים בהם הייתה
דמות משמעותית ובולטת בחיי היישוב והשפיעה רבות על תפיסתן ומעמדן של פועלות ואזרחות
ישראל.
אידלסון נולדה בשם בבה טרכטנברג בשנת
1895 במחוז יקטרינוסלאב, היום באוקראינה. היא התייתמה מאמה בגיל שמונה, לאחר
שנפטרה מסיבוך בלידתה ה-13 במספר. אביה נפטר בהיותה בת 12 ובבה נשארה רק עם סבתה
ואחיה. הוריה השקיעו בלימודי בתם בצעירותה ולאחר התייתמותה היא השתדלה להמשיך ולשלב
את לימודיה לצד העבודה שנדרשה לפרנסת הילדים. בגיל 16 סיימה את הלימודים ולאור הרוחות
המהפכניות ברוסיה, מלחמת העולם ואירועים אנטישמיים התקרבה מאוד לחוגים הציוניים.
בשנת 1917 נישאה בבה לישראל אידלסון,
מנהיג תנועת צעירי ציון באיזור, והשניים המשיכו בפעילותם כאשר בבה בעיקר תומכת
בבעלה. בשנת 1923 השלטונות הרוסיים רצו להגלות לסיביר את בני הזוג לאור פועלם
הפוליטי, אך העונש הומר ליציאה מהמדינה ובני הזוג אידלסון הגיעו לברלין, שם שימש
ישראל כנציג ארגון 'החלוץ'. באפריל 1926 עלו ארצה, השתקעו בפתח תקווה, וישראל מונה
למזכיר פועלי המושבה. באותן השנים בבה גידלה את בתם היחידה רבקה, ניהלה את ענייני
הבית וגם שימשה כפועלת חקלאית. בין היתר עמלה בקטיף תפוזים בחורף, קילוף שקדים
באביב ובציר ענבים בקיץ. ב-1927 התקבלה לעבודה בסוכנות היהודית ולאור השכלתה
בתחומי הכלכלה פעלה במשרד לסטטיסטיקה של הסוכנות.
בשנת 1928 עברו בני הזוג לתל אביב
לאור קידום שקיבל ישראל. בשלב זה היו מוכרים ומעורים בחיי היישוב ואירחו בביתם הקט
דמויות מוכרות בהנהגת היישוב. בבה אהבה את העיר ונשארה לגור בתל אביב שנים רבות
לאחר מכן, גם לאחר שהתגרשה מבעלה ועברה לגור עם ידידה חיים הלפרין בעוד ישראל עובר
לקיבוץ יגור. בחזרה לשנות העשרים, אידלסון הייתה בין היתר אחראית על מועדון 'אחדות
העבודה' ושם התחברה עם עסקנים ועסקניות ציונים שונים. מעורבותה של בבה וחבריה
הרבים הובילו להצעה מעניינת בקיץ 1931. שתי דמויות בולטות בדור הפועלות המייסד, רחל כצנלסון
שז"ר ועדה מימון, חיפשו מישהי שתוכל להיכנס לתפקיד מזכירת מועצת הפועלות
באופן זמני, לרגל יציאתן לקונגרס הציוני בשוויץ. השתיים הציעו לבבה את התפקיד והיא
הסכימה לקבלו.
במהרה התברר כי בבה מוצלחת מאוד
בתפקידה החדש, אותו מילאה עד לשנת 1974. לאורך השנים אידלסון הובילה מהלכים
דרמטיים בחיי הפועלות; בין היתר חילקה
כרטיסי 'חברת הסתדרות' שהקנו זכות הצבעה למוסדות התנועה, העשירה ופיתחה את עיתון
'דבר הפועלת' בטאון התנועה, הייתה ממקימי ארגון אמהות עובדות ארצי ועזרה לעצב את 'בית
החלוצות' בירושלים. אידלסון פעלה במלוא המרץ לאורך שנים, הובילה פרויקטים משמעותיים
ורחבים כמו גם נקודתיים וטקטיים כדי לקדם את מעמד האישה בישראל. בין היתר הובילה את
גיוס הנשים לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ופנתה לדוד בן-גוריון בבקשה להוסיף את
שם האם בתעודת הזהות של אזרחי המדינה. בבה גם הצטרפה להנהלת ויצ''ו העולמית
והשתתפה במועצת ארגוני הנשים שהוקמה ביוזמת הנרייטה סאלד. אידלסון כיהנה כיו"ר
המועצה עד לשנת 1953.
לאחר קום המדינה נבחרה אידלסון לשמש
כחברה במועצת המדינה הזמנית ונבחרה מטעם מפלגת מפא''י לכנסת הראשונה. היא המשיכה
בפועלה כחברת כנסת עד לשנת 1965 ושימשה כנציגה בולטת של פועלות הארץ ונשות ישראל
בכלל. אידלסון הייתה יושבת ראש ועדת הסמל והדגל של המדינה, האישה הראשונה בועדת
חוץ וביטחון ובין השנים 1955-1961 שימשה כסגנית יושב ראש הכנסת.
לאורך חייה ופועלה האמינה אידלסון בעצמאותה
הכלכלית של האישה ובצורך לקדם את מעמדה. היא פעלה רבות לאורך השנים להרצות וללמד
נשים אחרות, כמו גם לקדם חקיקה בנושא. אידלסון הייתה מעורבת בעיצוב חוקים רבים, בין
היתר בחוק גיל הנישואין, חוק שוויון זכויות האישה, חוק עבודת נשים, חוק נישואין
וגירושין ועוד. בבה אידלסון נפטרה בדצמבר 1975 ועד היום משמשת כסמל למאבק הנשים
לשוויון זכויותיהן במדינת ישראל הצעירה. בהתייחסותו למותה אמר יצחק בן-אהרון,
ממנהיגי תנועת הפועלים, כי: "להתייחד עם זכרה של בבה אידלסון פירושו לפגוש את
היצירה המקורית ביותר של תנועת התחייה של עם ישראל. בחברת הנשים הגדולות
בתולדותינו הייתה בבה אידלסון המוח המארגן".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה